בש"א 16135/05

תקציר

בית המשפט החליט שלא לאפשר לנתבע להתגונן מפני תביעה שהגיש בנק לתשלום חוב של 8 מיליון שקל שחבה החברה שלו, בשל סיכויי ההצלחה הנמוכים של הגנתו. הנתבע ביקש להתגונן מפני התביעה מכמה טעמים. ראשית, הוא טען כי הסכמתו לערוב אישית לחוב החברה שלו לבנק מותנית בתמיכת הבנק בתוכנית הבראה שמטרתה לפרוס את החזרי החוב של החברה. אולם, טענה זו לא הייתה משכנעת, שכן היא סותרת את דברי הנתבע עצמו ואת עדותו של עורך דינו באותה עת, ולא נמצאה כל ראיה לתנאי כזה במסמכי הערבות. שנית, הנתבע טען כי אולץ לחתום על הערבות, אך גם טענה זו לא הייתה משכנעת שכן הוא היה מיוצג על ידי עורך דין והיה לו די והותר זמן לשקול את הערבות. בנוסף, הנתבע לא הצליח להוכיח כיצד היעדר מסמכים מסוימים השפיע על הגנתו, ויתר טענותיו לא היו נתמכות וחסרות הסבר. השופט הגיע למסקנה כי מתן אפשרות לנאשם להגן על עצמו יהווה בזבוז זמן שיפוטי, ובמקום זאת ניתן פסק דין המחייב אותו לשלם לבנק 4 מיליון שקל, בצירוף ריבית והוצאות.