עמ"נ 9129-11-23

תקציר

התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטות ועדת הערר בעניין איום בנישואין מקצועיים היא נדירה. לכן, ההתמקדות היא בשאלה האם יש טעות מהותית או פגם חמור בהחלטת השמאי. הסוגיה הראשונה נוגעת להתעלמותו הנטענת של השמאי מעסקאות השוואה מסוימות, שלדעת המערערים היה צריך להישקל בשיטת ה"דלתא". השמאי הסביר את בחירתו בשיטת השמאות, ואף שלא התייחס במפורש לשתי עסקאות מהשנים 2010 ו-2011, בית המשפט מצא השמטה זו מובנת בהתחשב במספרן המצומצם ובגילן. עוד ציין בית המשפט כי השמאי מטעם המערערים עצמו השתמש באותה שיטה גם בחישובים אחרים. באשר לתוכנית המרתף, דחה בית המשפט שוב את פסק דינו של השמאי, וציין כי קביעתו כי אין צורך בעסקאות השוואה התחשבה בציפיות סביב אישור התוכנית. בית המשפט הדגיש כי תכנית המרתף השביחה את שווי הנכס, והערכת השמאי את אופיו של היישוב ואת דרישתו לשטחי בנייה הייתה סבירה. בית המשפט דחה גם את טענת המערערים כי תכנית המרתף לא הוסיפה זכויות בנייה, והדגיש כי היא הרחיבה את שימושי המרתף וגובהו. יתר על כן, הוראות תכנית הר/1914 הקודמת לגבי שטחי מרתף היו שונות, והשמאי הגיע למסקנה סבירה כי הבנייה האופטימלית בשני המצבים היא חד-קומתית, ובכך מצדיק את הגדלת שטח המרתף בתכנית החדשה. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין עילה להתערבות, והדגיש את ההיקף המצומצם של התערבותו בענייני שמאות מקצועית. הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות משפט.