בש"פ 1697/18

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לערעור על החלטת בית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר בצו פיקוח אלקטרוני. הערר נדחה מאחר שהבקשה לעיון חוזר לא עמדה בדרישות הקבועות בסעיף 52 לחוק המעצרים, הקובע כי יש לגלות עובדות חדשות, לשנות נסיבות או לחלוף זמן משמעותי מיום קבלת ההחלטה. במקרה זה, הבקשה לעיון חוזר הוגשה זמן קצר לאחר החלטת המעצר הראשונית, ולא הוצגו שינויים או גילויים כאלה. מעצרו של המערער היה בפיקוח אלקטרוני, והדיון התמקד באופיו של מעצר מסוג זה ובאפשרות לאפשר למערער לצאת לעבודה. בית המשפט הבהיר כי מעצר בפיקוח אלקטרוני נחשב למעצר ולא חלופה לו, ולכן יש לגזור מהנחת יסוד זו את ההיתרים וההגבלות החלים. בית המשפט התייחס לפסקי דין קודמים שהדגישו את חוסר ההתאמה בין מעצר בפיקוח אלקטרוני לבין היתר יציאה לעבודה, וקבע כי יש לאשר בקשות כאלה רק במשורה ובמקרים חריגים. בפסק הדין נקבע כי על המערער להוכיח תחילה שינוי נסיבות המצדיק את שינוי מעמדו מעצור למשוחרר בערבות, בטרם תישקל בקשתו לצאת לעבודה. משלא עשה כן המערער, נדחה הערעור.