ת"א 30705-06-20

תקציר

בתיק בית המשפט שעסק במותו הטרגי של תינוק, השאלה המרכזית הייתה האם הרשלנות הרפואית של צוות בית החולים תרמה להפרעת קצב הלב הלא מאובחנת של התינוק, שהובילה למותו זמן קצר לאחר הלידה. בית המשפט בחן את הראיות סביב הסירוב לבצע נתיחה שלאחר המוות, את הלימות בדיקות הלב לפני הלידה ולאחריה, ואת תפקידו של הצוות הרפואי בניטור ואבחון מומי לב פוטנציאליים. נקבע כי סירובם של ההורים להסכים לנתיחה שלאחר המוות, מטעמים דתיים, לא פגע בעניינם. בית המשפט השתכנע מעדותו של ד"ר יטיב על עד ההגנה, פרופ' וייס, והגיע למסקנה כי סיבת המוות קשורה למום בלב שניתן היה לגלותו לאחר הלידה באמצעות מעקב נאות ואקו לב, שלא בוצעו. בית המשפט מתח ביקורת על בית החולים שלא ביצע בדיקות מספקות שהיו יכולות לאבחן את המצב ואולי למנוע את מותו של התינוק. בית המשפט פסק לתובעים פיצוי בסך 1,690,000 ₪ בגין אובדן השתכרות בשנים האבודות, הוצאות קבורה וכאב וסבל עקב קיצור תוחלת החיים של המנוח. עם זאת, תביעות ההורים בגין כאבם וסבלם נדחו על סמך תקדים המבחין בין נפגעים ראשוניים ומשניים במקרים כאלה. בית המשפט הורה לבית החולים לשלם את הפיצוי שנקבע בצירוף שכר טרחה והוצאות בתוך 30 יום, כאשר זכות הערעור נשמרת על פי החוק. עוד נקבע בפסק הדין כי משרד הבריאות יבחן מחדש את המקרה כדי למנוע התרחשויות עתידיות.