ת"א 391/06

תקציר

התובע היה מעורב בשתי תאונות דרכים נפרדות, הראשונה במרץ 2004 והשנייה בפברואר 2005, בשתי הפעמים בעת שכיר. התאונה השנייה הותירה אותו עם פציעות גופניות קשות, כולל שברים בירך ובברך שהצריכו ניתוחים מרובים. הוא גם פיתח תגובה נפשית לטראומה ואובחן עם הפרעת אישיות. שלושה מומחים רפואיים העריכו את מצבו וייחסו לו נכות רפואית משוקללת של 64%, עם המלצות נוספות להמשך טיפול. התובע טען כי התאונה השנייה קטעה לחלוטין את עבודתו העתידית, ותבע הפסדי השתכרות, לצד פיצויים בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות והוצאות ניידות. השופטת סקרה את עברו התעסוקתי של התובע ומצאה כי בניגוד לטענות הנתבעת, התובע לא היה בלתי יציב בעיסוקיו טרם התאונות. השופטת קיבלה את העובדה שמצבו הנפשי של התובע הידרדר משמעותית לאחר התאונה השנייה, אך גם מצאה סימני הגזמה בתיאורי המגבלות של התובע. השופטת קבעה כי נכותו התפקודית של התובע עקב התאונה עומדת על 60%. לאחר מכן דנה השופטת בהשתכרות התובעת והעמידה את הפסד רווחי העבר על 450,000 ש"ח, בעוד שההפסד העתידי חושב על 1,587,870 ש"ח, שני הסכומים כוללים ריבית. השופטת הורתה לנתבעת לשלם לתובע 250,000 ₪ עבור סיוע עתידי של צדדים שלישיים, וכן 30,000 ₪ ו-465,732 ₪ עבור הוצאות ניידות בעבר ובעתיד בהתאמה. ההוצאות הרפואיות נקבעו על 110,000 ש"ח, ואילו הנזק הלא ממוני הוערך ב-152,631 ש"ח. סך הפיצויים, בסך 3,046,233 ש"ח, נוכו ממנו תשלומים תכופים בסך 117,030 ש"ח, כך שנותרו 2,929,203 ש"ח. סכום זה ישולם על ידי הנתבעת לתובע, בניכוי 77% מקצבאות התובע מהמוסד לביטוח לאומי, בצירוף 13% שכר טרחת עורך דין ומע"מ. הנתבע היה אחראי גם להוצאות המשפט. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 19.1.2010.