בג"צ 10324/07

תקציר

המחלוקת נסובה סביב החלטת המשיב, יחידה במשרד ראש הממשלה, שלא לשלול את תעודות העיתונאי של המשיבים 2 ו-3 – עובדי כלי תקשורת – בעקבות כתבה וסרט שהיו מבוימים לכאורה וגרמו נזק רב לתדמיתה של מדינת ישראל. העותר ביקש מבית המשפט להורות על ביטול תעודות אלה או להימנע מלחדושן. לטענת העותר, הסעיף המדובר הצדיק את הסעד המבוקש. אולם, המשיב מס' 1 סירב בטענה כי התנאים למתן תעודות העיתונאי אינם בוחנים את תוכן הפרסומים או את רמתם המקצועית של כלי התקשורת או של מקבלי התעודות. המשיבה הדגישה כי התעודות ניתנו משום שהמקבלים עמדו בכל התנאים הנדרשים וכי לאחר ששקלה את כל הגורמים הרלוונטיים, היא לא ראתה סיבה לבטלם. המשיבים 2 ו-3 טענו אף הם לדחיית העתירה, בטענה כי היא הוגשה מאוחר מדי, כי ישנם גורמים נחוצים אחרים שאינם נכללים, וכי אין לשלול את תעודות העיתונות על סמך תוכן הכתבה. עוד טענו כי הכתבה אותנטית וכי פעלו במקצועיות. בתוך כך, פנו לבית המשפט שני ארגונים שביקשו להצטרף לעתירה כ"ידידי בית המשפט" כדי להדגיש את הפגיעה בחופש העיתונות הכרוכה בשלילת תעודת עיתונאי על סמך תוכנו של פרסום. בית המשפט בחן את הכללים המסדירים הנפקה וביטול של תעודות עיתונאי שהיו בידי המשיבה מס' 1 ומצא, כי למעט במקרה של שיקולי ביטחון, תוכן העבודה העיתונאית לא היווה אמת מידה למתן תעודות עיתונאיות או לשלילתן. בית המשפט הדגיש כי על גופים ממשלתיים להימנע ככלל מהתערבות בהתבטאויות בתקשורת, וכי עיקרון זה חל על שלילה או אי חידוש של תעודות עיתונאים, דבר העלול להקשות על זרימה חופשית של מידע. בית המשפט מצא כי החלטתו של המשיב מס' 1 שלא לשלול את תעודות המשיבים 2 ו-3 הייתה סבירה ועלתה בקנה אחד עם הקווים המנחים ועקרונות היסוד של החופש העיתונאי. לפיכך, העתירה נדחתה. בפסק הדין הודגש כי מסקנה זו אינה מהווה חוות דעת על אמינות הכתבה או הסרט הנדון. הנשיאה ביניש והשופטת דנציגר הסכימו עם פסק הדין.