בש"פ 8638/96

תקציר

בית המשפט העליון אישר את ההחלטה לעצור את המערער, נחום קורמן, המואשם בהריגת ילד, עד לתום ההליכים המשפטיים. על פי החשד, קורמן, רכז ביטחון, רדף ותקף למוות ילד שזוהה כזודה אבנים. בית המשפט הכיר בראיות לכאורה נגדו, המחייבות מעצר תחת עבירות חמורות לפי חוק סדר הדין הפלילי. חזקת המסוכנות, הטבועה בעבירות חמורות, הסיקה כי שחרורו של המערער מהווה סכנה לציבור. בחירתו של קורמן לשמור על שתיקה במהלך החקירות לא סייעה לעניינו, והותירה את החזקה ללא עוררין. סנגורו טען למעצר בית, תוך ציון אופיו הלא מאיים ומעמדו הקהילתי; עם זאת, התביעה קבעה כי חומרת מעשיו הנטענים, בשילוב שתיקתו, מצדיקים את המשך מעצרו. בית המשפט הכיר במעבר המשפטי להדגשת מעצר מונע על פני מעצר מרתיע, במיוחד בעקבות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהעלה את החירות האישית לזכות חוקתית. עם זאת, במקרים של עבירות אלימות או אכזריות כמו זו של קורמן, החוק מניח סכנה, אלא אם כן הנאשם מוכיח אחרת. בית המשפט קבע כי קורמן לא הפריך את חזקת המסוכנות, וחומרת העבירה מצדיקה שלא להסתפק בחלופת מעצר, כגון מעצר בית. ההחלטה משקפת את העמדה המשפטית לפיה השמירה על טוהר ההליך הציבורי ובטיחותו גוברת על שיקולים אחרים כאשר עומדים בפני אישומים חמורים, במיוחד כאשר הנאשם בוחר בשתיקה.