ת"צ 13531-09-22

תקציר

במקרה דנן, דחה בית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית משום שהמבקש לא עמד בתנאים המשפטיים הנדרשים, ובפרט בדרישת הוכחת עילת תביעה אישית, כמפורט בסעיף 4(א)(1) לחוק הרלוונטי. בית המשפט הדגיש כי על המבקש להיות בעל סיבה אישית להשתתף בתביעה, המציגה שאלות משפטיות או עובדתיות משותפות מהותיות לכל הקבוצה אותה הוא מתכוון לייצג. כמו כן, על המבקש לספק תשתית ראייתית ראשונית התומכת בטענותיו בשלב מוקדם זה של האישור. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקש לא הוכיח כראוי עילת תביעה אישית, שכן הוא לא הביא כל ראיה לפעילות הנטענת שלו או לקבוצה שהוא מתיימר לייצג, שלפי סעיף 8 לחוק היא קריטית לאישור. במקרה ספציפי זה, המבקש, שהתיימר לפעול למען אנשים עם מוגבלות המתמודדים עם בעיות נגישות במוסדות חינוך, לא הביא כל ראיה למעורבותו או לניסיונותיו לבקר במוסדות אלה. בנוסף, את הבקשה יזם בא כוחו של המבקש ולא המבקש עצמו, מה שמעלה חשש לכנות עניינו של המבקש בעניין. טענת המשיב כי הבקשה נבעה מיוזמת היועץ ולא מהמבקש החלישה עוד יותר את התיק. יתר על כן, המבקש לא ביסס את קיומה של קבוצה של אנשים בעלי השפעה דומה, דרישה מכרעת נוספת. מאחר שהמבקש לא הוכיח קיומה של עילה אישית או קבוצה, לא התקיימו שני תנאים מצטברים מהותיים, שהביאו לדחיית הבקשה. בסופו של דבר הורה בית המשפט למבקש לשאת בהוצאות המשפט של המשיב, וקבע כי הבקשה מופרכת למרות כוונותיה הנאצלות.