ע"א 7062/02

תקציר

עניינו נסוב סביב תאונת דרכים משנת 1993 שהותירה את המשיב, יליד 1959, פצוע קשה ונכה לצמיתות. המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה. המערערים והמשיב ערערו שניהם על הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט, כאשר הראשון סבר כי הוא מופרז והאחרון טען ההפך. הערעור התמקד במספר סוגיות מרכזיות: חישוב הפסדי שכר, הצורך בסיוע מאחרים והפיצויים שנפסקו בגין נזקים שונים. בית המשפט העליון, לאחר שבחן היטב את הטענות, מצא צדק בחלק מנקודות המערערים. נקבע כי פסק הדין שגה בחישוב הפסדי השכר בכך שלא ניכה מס מהשכר המוערך. בית המשפט תיקן את החישוב וקבע את הפיצוי בהתאם. בנוסף, החזקה של גיל עבודה של 65 שנה נחשבה מתאימה יותר במקרה זה, מה שהוביל לחישוב מחדש של הפסדי השתכרות. ההפרשה להפסדי פנסיה בוטלה בשל היעדר ראיות מספיקות. באשר לעזרת הזולת, בית המשפט התחשב בזכאותו של המשיב להשתתפות בסיעוד מהמוסד לביטוח לאומי והתאים את הפיצוי. הוחלט כי המשיב יקבל 7,500 ₪ לחודש עבור סיוע עתידי וסכום חד פעמי של 750,000 ₪ עבור סיוע בעבר, עם ריביות מתאימות. בית המשפט בחר שלא להתערב בהוראות אחרות בפסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר, והן הערעור והן הערעור שכנגד התקבלו באופן חלקי. פסק הדין תוקן, ועניין שכר טרחת עורך הדין הושאר לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. השופט ריבלין נתן את פסק הדין, אליו הסכימו הנשיא א' ברק והשופט א' גרוניס.