ע"א 4696/08

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שלוש מחלוקות מרכזיות: הראשונה, קיומה של הטעיה כמפורט בסעיף 2(א) לחוק התובענות הייצוגיות במקרה זה; שנית, האם חוק התובענות הייצוגיות מהווה רשימה סגורה של עילות בנות תביעה, או שמא הוא כולל עילות נוספות מעבר לאלה המנויות; ושלישית, מעמדו המשפטי של גוף בלתי פעיל וקיומה הפוטנציאלי של עילת תביעה נגדו, או זיקה משפטית כלשהי לבעלי המוניות שגבו לכאורה תעריפים מופרזים, ובכך מקימים עילת תביעה. אשר לעילת המרמה, פסק השופט לטובת המשיב, וציין כי המערער לא הוכיח די הצורך מעשה או מחדל ספציפי שיכול להיחשב כמטעה. זאת ועוד, השופט אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי התמחור שגבתה המשיבה אינו מהווה הטעיה בהיבט מהותי של העסקה. השופטת הדגישה כי עילת המרמה מורכבת מיסודות נפרדים וכי אין די בביסוס פגם בהתנהלות המשיב. בנקודה השנייה, פירש השופט את חוק התובענות הייצוגיות כמסמך גמיש, המצביע על כך שסעיף 1 בתוספת השנייה חורג מחוק הגנת הצרכן וכולל כל מערכת יחסים בין לקוח לעוסק, כהגדרתה בחוק האחרון, ללא קשר לשאלה אם בוצעה עסקה. כך עולה מכוונתה של המחוקק שעמדה מאחורי חוק התובענות הייצוגיות, מדברי ההסבר להצעת החוק ומהיישום המעשי של סעיף 1 בפסקי הדין של בתי המשפט המחוזיים. לפיכך קבע השופט כי פרשנותו של בית המשפט המחוזי צרה יתר על המידה. במחלוקת השלישית החליטה השופטת כי טענות המשיבה בדבר חוסר פעילותה והעדר הקשר הסיבתי הנטען בינה לבין התנהלות נהגיה טעונות בירור נוסף באמצעות איסוף ראיות. השופט הורה לבית המשפט המחוזי לבחון את קיומן של עילות לאישור התובענה כתובענה ייצוגית לפי סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות, בהתחשב בעילות החיצוניות שהציג המערער, שלא זכו להתייחסות קודם לכן. המשיב רשאי להעלות הגנות, ובית המשפט המחוזי יקבע את ההליכים הדרושים. לבסוף הורה השופט על קבלת הערעור, על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים נוכח התמשכות ההליך.