ת"א 24113-01-15

תקציר

מדובר בתביעה אזרחית בה התובע, ר'אלב יוסף מוחמד חרירי, תבע את הנתבעים לפיצוי כספי. הנתבעים הם תאמין עבד אלהאדי פיאלה, שהוא קבלן בניין, ושני רוכשי דירות בבניין המגורים שבנייתו גרמה לסכסוך (נתבעים 2 ו-12). התובע היה בעל חלקת אדמה בירושלים ושכר את הנתבע הראשון לבנות עליה מבנה מגורים. הם חתמו על הסכם לפיו הבניין יחולק ל-16 דירות, שמונה לכל מפלגה. עם זאת, הנתבע הראשון מכר את כל הדירות לצדדים שלישיים, לרבות הנתבעים 2 ו-12, ללא ידיעת התובע. התובעת סלחה על הפרה זו לאחר שחתמה על הסכם מתוקן, בו נקבע כי התובעת תקבל מחצית מהרווחים ממכירת הדירות. הנתבע הראשון לא העביר לתובע את חלקו ברווחים, מה שהוביל להפרה נוספת. הצדדים ניסו לפתור את הבעיה באמצעות הסכם פשרה, לפיו הנתבע הראשון ישלם לתובע 475,000 דולר, אך רוב השיקים שנתן לתובע חזרו. תחילה תבעה התובעת את ביטול ההסכם המתוקן ופינוי רוכשי הדירות, וכן סעד כספי, בבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, אך העניק לתובע סעד פיצול, המאפשר לו להגיש תביעה נוספת לפיצוי כספי. לאחר מכן ערער התובע לבית המשפט העליון, אשר דחה את הערעור והתיר לתובע לבקש סעדים כספיים או אחרים. בעקבות זאת הוגשה התביעה הנוכחית, בה תובע התובע פיצויים בסך 2,400,000 ₪ מכל הנתבעים. הנתבעים העלו טענות מקדמיות בדבר קיומו של מעשה קודם בבית המשפט ותקופת ההתיישנות, אותן דחה בית המשפט. בית המשפט דן לגופה של התביעה ומצא כי הנתבע הראשון הפר את ההסכם המתוקן ואת הסכם הפשרה. השופטת ציינה כי הנתבע הראשון פעל בחוסר תום לב לאורך כל השותפות עם התובע. עם זאת, התביעה נגד הנתבעים האחרים נדחתה, שכן השופט לא מצא עילת תביעה נגדם. השופט הורה לנתבע הראשון לשלם לתובע סעד כספי בסך 973,068 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממאי 2004 ועד למועד פסק הדין. כמו כן חויב הנתבע הראשון בתשלום פיצויי נזק לא ממוני בסך 150,000 ₪ והוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 60,000 ₪. התובע חויב לשלם את הוצאותיהם ושכר טרחת עורך דינם של הנתבעים 2 ו-12, בסך כולל של 30,000 ₪.