על"ע 1477/01

תקציר

עורך דין, ששמו נאסר לפרסום בצו בית משפט, הואשם בביצוע מעשה מגונה בנסיבות מחמירות בנער בן 14. האירוע התרחש בחודש פברואר 2000, כאשר המערער פיתה את המתלונן להגיע לגן ציבורי בירושלים בתואנות שווא ולאחר מכן תקף אותו. בעקבות תלונה של הקורבן, התוקף נעצר והוגש נגדו כתב אישום. בית המשפט המחוזי בירושלים ביטל את צו איסור הפרסום על שמו של המערער, אך בג"ץ החזיר אותו על כנו עד תום המשפט. בתוך כך, ביקש היועץ המשפטי לממשלה מבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים להשעות את המערער מעיסוק בעריכת דין, בקשה שנדחתה. על החלטה זו הוגש ערעור, שהסתיים בהשעיה חלקית, שאפשרה לו לעסוק בעבודה משרדית אך אסרה עליו להופיע בפני בתי המשפט. לאחר מכן ערער המערער על החלטה זו, בטענה כי חזקת החפות צריכה לחול, וסבירות זיכויו גבוהה. עם זאת, החקירה העלתה ראיות משכנעות, לרבות עדותו של המתלונן והתנהגותו של המערער במהלך חקירת המשטרה. בית המשפט דחה את הערעור, בנימוק שחומרת האישומים והתנהלותו הבלתי מקצועית של המערער מצדיקים השעיה חלקית. החלטה זו התקבלה בהתחשב בחומרתה הפחותה של ההשעיה בהשוואה למאסר ובאינטרס הציבורי להגן על לקוחות קטינים. ההשעיה החלקית עומדת בעינה, והמערער רשאי להמשיך לעבוד במשרדו בעודו ממתין למשפט, עם פוטנציאל להגבלות נוספות במידת הצורך לשם הגנה על הציבור.