עת"מ 49556-11-10

תקציר

העותר, שאינו פליט מוכר בישראל, ביקש רישיון ישיבה על סמך ההליך הפלילי בו סייע, בשל הסכנה הנשקפת לו בארץ מוצאו. בקשתו של העותר אינה מבוססת על מקור משפטי כלשהו המחייב את המשיב להעניק לו תושבות, אלא על עקרון אי-ההחזרה. כדי להצדיק את בקשתו, הציג העותר צווי מעצר מגינאה וטענות לאלימות שהופעלו נגדו בישראל. עם זאת, המשיב הטיל ספק באמיתות צווי המעצר ובטענות העותר. בית המשפט מצא את החלטת המשיב לדחות את בקשת העותר לרישיון ישיבה סבירה ובמסגרת שיקול דעתו, שכן העותר לא הביא ראיות מספיקות לסכנה הנשקפת ממנו. יתר על כן, העותר סירב לשתף פעולה באופן מלא עם הרשויות, ובכך הפריע להן לחקור את טענותיו. נטל ההוכחה מוטל על העותר, ומשלא עלה בידו להביא ראיות מוצקות, אין לבית המשפט ברירה אלא לדחות את עתירתו. החלטה זו התקבלה בהתחשב בהערכתו המקצועית ובשיקול דעתו של המשיב. לפיכך, בית המשפט פוסק כי העתירה נדחית.