ו"ע 710/10

תקציר

המערערת הצהירה על זכויות בחלקת קרקע שנרכשה בשנת 1986 למשיב, מה שהוביל את האחרון להוציא שומות בשנת 1986, שהמערערת התנגדה להן. המשיב פסק בהתנגדויות בשנת 1992 וסיים את העניין. עם זאת, בא-כוח המערער ביקש לשנות את השומות בשנת 2009, בטענה כי נודע למערער כי צד אחר טוען לבעלות על הקרקע. המערערת פנתה לבית המשפט בבקשה לתקן את השומות ולקבוע כי לא בוצעה עסקת מקרקעין. המשיב טען כי הבקשה התיישנה על פי חוק מיסוי מקרקעין, הקובע מגבלה של 4 שנים לתיקון שומות, בעוד שהמערערת הסתמכה על חוק ההתיישנות הכללי. בית המשפט קבע כי ההוראות הספציפיות בחוק מיסוי מקרקעין בדבר תיקון שומות חלות, ולא הדין הכללי. נמצא כי המשיב אינו יכול לתקן את השומות בשל תקופת ההתיישנות בת ארבע השנים וכי סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין, המאפשר הארכה, אינו חל במקרה זה. זאת ועוד, נדחו טענותיו של המערער בדבר גילוי עובדות חדשות ופעולה בשקידה סבירה, שכן בית המשפט לא מצא טעם מספק להאריך את המועד. בנוסף, ציין בית המשפט כי פרשנותו של המערער לחוק עלולה להוביל להחלטות שרירותיות של המשיב. לבסוף, בית המשפט הורה למערערת לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב ודחה את הערעור כולו, תוך שהוא מדגיש את חשיבות סופיות השומה.