ה"פ 32263-06-14

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנות הסכם קומבינציה בדבר זכויות במרתף בבניין. המבקש, משולם, טען כי החברה המשיבה הפרה את ההסכם בכך שלא בנתה את המרתף ולכן הוא זכאי למלוא זכויות הבנייה. החברה העלתה מספר טענות מקדמיות, לרבות השתק החברה, התיישנות והיעדר עילה, וטיעונים נוספים לגופו של עניין. בית המשפט בחן את הטענות המקדמיות ומצא כי השתק החברה אינו חל במקרה זה, שכן ההתדיינות הקודמת בין הצדדים לא העניקה למשולם את יומו בבית המשפט בנוגע לזכויות במרתף, והסוגיה לא הייתה זהה דיה. באשר לתקופת ההתיישנות, מצא בית המשפט כי עילת התביעה התגבשה בשנת 1997, אך נסיבות המקרה, לרבות הליך פשרה בנוגע למקרקעין, האריכו את תקופת ההתיישנות. לפיכך, הטענה לא התיישנה. בית המשפט דחה גם את טענות החברה בדבר שיהוי והיעדר עילת תביעה. לגופו של עניין, פירש בית המשפט את הסכם הקומבינציה ומצא כי הוא הצהיר באופן ברור וחד משמעי על כוונת הצדדים לחלק את זכויות הבנייה במרתף, ככל שתתאפשר הקמת מרתף בעתיד. בניית המרתף לא הותנתה בבניית המרתף בפועל. בית המשפט קבע כי משולם זכאית רק ל-25% מזכויות הבנייה במרתף, ואילו החברה מחזיקה ב-75% הנותרים, ללא קשר אם המרתף בנוי או לא. כמו כן, טענת החברה כי לכל בעלי היחידות הסכמי שכירות זהים לא נתמכת, וזכויות בעלי היחידות נובעות מהסכם הקומבינציה וכפופות לתנאיו. לסיכום, דחה בית המשפט את תביעתו של משולם, ופירש את הסכם הקומבינציה כמזכה אותו ברבע מזכויות הבנייה במרתף. משולם חויב לשלם לחברה ולחלק מהמשיבים שכר טרחת עורך דין, עם זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.