ת"א 29638-04-17

תקציר

התיק סובב סביב קיבוץ ויורשי חבריו, שתבעו את הקיבוץ על החזקה והשימוש בדירות יורשיהם. התובעים טענו כי קמה להם זכות החזקה המבוססת על שני טעמים: ראשית, זכות קניינית עתידית הנובעת מהחלטה, ושנית, זכות חזקה ושימוש הנובעת מהחלטת הקיבוץ בדבר זיקה חוזית בתקופת ביניים. בית המשפט בחן טענות אלה ומצא כי לתובעים לא היו זכויות קנייניות כלשהן בדירות יורשיהם. עוד נכתב בפסק הדין כי בהחלטות הקיבוץ צוין במפורש כי לא יוענקו זכויות כאלה עד להשלמת הליך השיוך הקנייני, וכי טרם התקיימו התנאים להשלמת הליך זה. כמו כן, הליך השיוך החוזי, שאושר על ידי הקיבוץ אך הוקפא בהמשך, נמצא מותנה בהסכמת צדדים שלישיים, לרבות רשות מקרקעי ישראל, ומאחר שתנאי זה לא התקיים, החוזה בטל. טענות התובעים בדבר פגמים מנהליים בהחלטות הקיבוץ ועשיית עושר ולא במשפט מצד הקיבוץ נדחו אף הן, שכן בית המשפט לא מצא ראיות לכוונות רעות או להתנהגות בלתי תקינה של הקיבוץ. נהפוך הוא, הקיבוץ השקיע רבות בקידום תהליך השיוך הקנייני. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו בהוצאות הקיבוץ ובשכר טרחת עורך דין.