סע"ש 20772-06-18

תקציר

פסק דין זה דן בתחולתם של צווי הרחבה לעניין דיני העבודה בענפי היבוא, היצוא והמסחר הסיטונאי על היחסים שבין התובעת לנתבעת. התובעת, עובדת, טענה כי לא שולם לה משכורתה המלאה, וכי תנאי עבודתה לא הוסדרו כראוי על פי החוק. הנתבעים טענו אחרת, וטענו כי עמדו בכל התקנות הנדרשות, וכי טענות התובע אינן מבוססות. בית המשפט מצא כי טענות התובעת בדבר העובדה שעיקר עיסוקה של החברה הוא בענפי היבוא, היצוא והמסחר הסיטונאי לא הוכחו. עם זאת, בית הדין מצא פגמים בתלושי השכר שהציגו הנתבעים, אשר לא שיקפו נאמנה את שעות העבודה של התובע או את שכרם הנכון. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין ליקויים אלה. בית הדין שקל גם את תקופות העסקתו של התובע, וקבע כי תקופת ההעסקה הראשונה, בין השנים 1992 ל-2015, הייתה למעשה שתי תקופות עבודה נפרדות, עקב הפסקה של למעלה משנה בין השנים 1999 ל-2000. הפסקה זו לא נחשבה לחל"ת, ולכן העסקתה של התובעת לא הייתה רצופה בתקופה זו. בית הדין פירט את זכויות התובעת בעניין פיצויי פיטורים, פיצוי במקום הוראות פיצויים, פדיון חופשות, דמי הבראה ופיצוי בגין אי הודעה לעובד, ופסק לתובע תשלומים שונים בגין רכיבים אלה שלא שולמו על ידי הנתבעים. טענות התובעת בעניין עבודה בשעות נוספות והפרשות לפנסיה קצרות נדחו, שכן בית הדין מצא את טענות הנתבעים בנקודות אלה מוצדקות יותר. בנוסף, ביקשה התובעת כי בית המשפט יסיר את מסך ההתאגדות, ובכך יטיל על הנתבע הבודד אחריות אישית לחובות החברה. בית המשפט סירב לבקשה זו, שכן לא שוכנע כי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות. בסיכומו של דבר, התביעה התקבלה בחלקה, והנתבע השני חויב לשלם לתובע סכומי כסף שונים, ביניהם 5,000 ₪ פיצויים בגין תלושי שכר פגומים, 26,161 ₪ פיצויי פיטורים ו-14,106 ₪ בגין פדיון חופשה, בין היתר. בית המשפט דחה את התביעה נגד הנתבע הראשון, ופסק לשני הנתבעים שכר טרחת עורך דין חלקי. הסכומים שייפסקו לתובע יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום מלוא הסכום.