הפ"ב 21549-09-14

תקציר

בית המשפט דוחה את הבקשה לביטול פסקי הבוררות בין המבקש לבין המשיבים. בית המשפט מבהיר כי הוא יכול לדון רק בטענה בדבר קיומו של הסכם בוררות בנוגע לפסק הבוררות הראשון והשני, שכן הבקשה לביטולם לא הוגשה במסגרת הזמן הנדרשת. בית המשפט מוצא כי שטר בוררות תקף אכן נחתם והוסכם על ידי שני הצדדים, והעובדה שהוא לא נחתם על ידי הבוררים בעת הוצאתו אינה עילה לביטול, שכן הוא נחתם מאוחר יותר. הבוררים הוסמכו גם לקבל את החלטתם על סמך חוות דעתם של שניים מתוך שלושת השופטים. בית המשפט מוצא כי הבוררים לא חרגו מסמכותם בעניין החיוב הכספי, כפי שהדבר התבקש בבוררות, ואומדן הסכום היה חלק מההנמקה הנדרשת. באשר לקביעת חיובים קנייניים, בית המשפט מציין כי בעוד שבוררים אינם יכולים בדרך כלל להכריע בענייני זכויות קניין, במקרה זה ההחלטה חלה רק על הצדדים וניתן לגדר אותה כך שלא תשפיע על צדדים שלישיים. עוד קובע בית המשפט כי פסק הבוררות, המתייחס לקדימות המשיבים ברכישת האשקובי, יכול לעמוד על כנו שכן הוא אינו מטיל חיובים כלשהם על המועצה האזורית מטה בנימין. עם זאת, בית המשפט מסכים עם המבקש כי תוכן הזכייה, ובפרט ההוראה המחייבת את המבקש לשלם את ההפרש בין המחיר שנקבע לבין המחיר בו זכו המשיבים במכרז, נוגד את תקנת הציבור, שכן הוא מתמרץ את המשיבים לגשת למכרז בסכום גבוה, ויוצר מגרש משחקים בלתי שוויוני למציעים. בית המשפט מתקן סעיף זה של פסק הבוררות, תוך שמירה על סעיף ז(1) תוך שינוי ז(2) ו-ז(3) כך שיחייב את המבקש למכור אשקוביץ למשיבים במחיר הנקוב ב-ז(1), ואם תידרש מכירת צד ג', לא יתערב המבקש, ותישמר זכותם של המשיבים לתבוע פיצויים בבית משפט מוסמך. פסק הדין מועבר לבאי כוח הצדדים. שני הצדדים יישאו בעלויות שלהם בשל קבלה חלקית של עמדת כל צד.