ע"א 37819-10-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור לאחר שבחן בקפידה את מכלול הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים. השופט קבע כי בית המערערים אכן חובר למערכת הביוב על ידי המשיב, החלטה המבוססת על עדותו המהימנה של מפקח שעבד אצל המשיב ועל ראיות תיעודיות שהציג. קביעה זו סותרת את טענת המערערים כי ביתם חובר למערכת ביוב עירונית ישנה. עוד קבעה השופטת כי למשיבה סמכות לגבות תשלומים מהמערערים, בין אם החיבור נעשה לפני או אחרי 1.1.2012, מועד העברת אחריות העירייה לתאגיד. זאת משום שהחוק מעביר לתאגיד את כל החובות, הסמכויות והזכות לגבות תשלומים הקשורים לשירותי מים וביוב. זאת ועוד, טענת המערערים כי העירייה היא הגורם האחראי לגביית האגרה לא התקבלה, מה גם שלא שילמו לעירייה כל סכום עבור עבודות הביוב. השופטת הגיעה אפוא למסקנה כי הערעור לוקה בחסר והורתה למערערים לכסות את הוצאות המשיב, תוך קביעת הסכום על 7,500 ₪, שינוכו מהפיקדון ויתרת הסכום תוחזר לבא כוח המערערים.