ע"א 7824/03

תקציר

אישה מבוגרת, אנאלפביתית, עיוורת וניצולת שואה, שביתה הובטח להבטחת חובו של בנה בסך 400,000 דולר, עתרה לבטל את חתימתה על מסמכי ההתחייבות בשל מצבה הנפשי הירוד. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה את תביעתה והביא אותה לערער על ההחלטה ולבקש עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. המשיב הסכים לעכב את הביצוע. טענתה העיקרית של העותרת, שהתבססה על התרשמות העדים והערכות מהימנות, הייתה כי מצבה הנפשי בעת חתימת המסמכים היה לקוי, ולכן המסמכים אינם תקפים. בית המשפט המחוזי דחה זאת, בקובעו כי מצבה הנפשי בשנת 1999, שנת החתימה, לא הוכח די הצורך כדי לפסול את השטר. סיכויי הצלחת הערעור אינם גבוהים, אך נסיבותיו החריגות של המקרה – גילו המתקדם של העותר, אנאלפביתיותו, עיוורונו ובריאותו הלקויה – מותירות מקום לספק. יתר על כן, בתי המשפט נזהרים מפינוי אנשים מדירות המגורים שלהם, במיוחד כאשר מדובר בחייבים קשישים. בנסיבות אלה, ומאחר שאחד המשיבים הסכים לדחות את הפינוי, החליט השופט להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור. סיכום מקיף זה לוכד את מרכיבי המפתח של פסק הדין, תוך איזון האינטרסים של כל הצדדים המעורבים.