ב"ל 57228-11-22

תקציר

החלטת בית הדין היא כי לא ניתן להצדיק את טענת התובע, המבקשת להכיר בלקות השמיעה שלו כפגיעה בעבודה, על בסיס התשתית העובדתית שהוצגה. ראשית, תפקידו של התובע כמפקח בניה אינו נופל תחת ההגדרה של עבודות החשופות לרעש מזיק על פי התקנות. שנית, התובע לא הביא ראיות אובייקטיביות התומכות בטענתו כי סביבת עבודתו הייתה רועשת, למרות היותו עצמאי וככל הנראה ברשותו מסמכים רלוונטיים. שלישית, אופי עבודתו המגוונת של התובע, הכוללת אתרי בנייה ומשימות שונות, מטיל ספק בכך שנחשף לרעש מזיק מתמשך כהגדרתו בתקנות. רביעית, תפקידו הפיקוחי של התובע ועבודתו המשרדית מפחיתים את טענתו לחשיפה מתמדת לרעש מזיק. עדי התובע, שהיו תחת פיקוחו המקצועי, לא מסרו פרטים נוספים מהימנים. כמו כן, התובע לא הצליח לאתר בדיקות רעש שנערכו באתרי עבודתו. בהתחשב בכל הגורמים הללו, בית המשפט מחליט לדחות את התביעה. עם זאת, בהתאם לתביעות הביטוח הלאומי, התובע אינו מחויב לכיסוי הוצאות כלשהן, והוא שומר לעצמו את הזכות לערער על ההחלטה.