ע"א 44294-06-18

תקציר

התובע, שהיה קבלן משנה של אלקטרה, תבע את עורך דינו, הנתבע, על כך שגרם לו במרמה לקבל שכר טרחה מופחת עבור עבודתו בהסכם פשרה עם אלקטרה. בית משפט קמא פסק לטובת הנתבע, והביא את התובע לערער על ההחלטה. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הראיות והעדויות, לא מצאה עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא, שכן היא התבססה על ממצאים עובדתיים סבירים. אכן, התובע לא הוכיח כי הנתבע גרם לו במרמה לקבל את שכר הטרחה המופחת, ונטל ההוכחה מוטל עליו. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הסכמת התובע לשכר הטרחה המוזל לא הושגה במרמה. תחת זאת, הראיות הראו כי התובע לקח סיכון (מחושב) בכך שלא אימת את העובדות לפני שהסכים להנחה. עוד ציין בית המשפט כי חזקה כי חתימתו של אדם על מסמך היא בידיעה ובהסכמה, והתובע לא יכול היה בנקל להפריך חזקה זו. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את תביעת התובע להוצאות, אותה דחה בית המשפט קמא, והורה לנתבע לשלם לתובע 10,000 ₪, בנוסף לסכומים שנפסקו בעבר, כפיצוי על הוצאות משפטו. כל צד היה אחראי לשכר טרחתו, והפיקדון של התובע הוחזר לו.