ע"פ 2482/08

תקציר

הערעור מערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר להרשיע את המערער באי ציות לפקודת שוטר במדים, בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה. האירוע המדובר התרחש במחסום צבאי, שם הורתה לכאורה שוטרת צבאית למערער שלא לעבור לכיוון ירושלים ולעמוד בצד, דבר שלא עשה. המערער טען כי השוטרת הצבאית, עדת מפתח, לא נקראה להעיד, דבר שמנע ממנו לנהל את הגנתו כראוי. לטענתו, הצו ניתן מסיבות אישיות שאינן קשורות לתנועה, וכי השוטרת הצבאית קרעה את תעודת הזהות שלו כשביקש את פרטיה לאחר הקטטה. בא כוח המשיב טען מנגד כי לשוטרת הצבאית הייתה סמכות להוציא צווים כאלה וכי התנהלותה של המערערת נכנסה לגדר התקנה. עם זאת, ערכאת הערעור פסקה לטובת המערער. היא קבעה כי תקנה 23(א)(1) חלה אך ורק על עניינים הקשורים להסדרת התנועה, ולא על הוראה שניתנה על ידי שוטר. מכיוון שהאירוע המדובר לא היה כרוך בתקנות התעבורה, התקנה יושמה באופן שגוי. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט את חשיבות שמיעת עדותה של השוטרת הצבאית, שהייתה עדת מפתח, והיעדרותה פגעה ביכולתו של המערער להציג את הגנתו. השופט מתח ביקורת על בית משפט קמא שלא התייחס לסוגיה זו וקבע כי אי זימון השוטרת הצבאית הוא פגם יסודי. משכך, התקבל הערעור, והמערער זוכה מאשמה.