ת"א 16496-12-19

תקציר

בעלי בניין בתל אביב הגישו תביעה לפינוי דייר מוגן, בטענה כי ביצע שינויים והשתלט על שטחים בבניין שבבעלותם, וגרם נזק לתשתיות הבניין. השטחים המדוברים היו חצר פנימית, חדרון מערבי, חדר מדרגות מזרחי ואזור גג. התובעים טענו כי שטחים אלה אינם רכוש משותף וכי מעשיו של השוכר מהווים הפרה של חוזה השכירות שלו, המצדיקה פינוי לפי סעיפים 131(2) ו-131(3) לחוק הגנת הדייר. בית המשפט פסק לטובת הדייר הנתבע. בית המשפט קבע כי השטחים שבמחלוקת הם רכוש משותף וכי השימוש שעשה השוכר בהם אינו מפר את חוזה השכירות. בית המשפט פירש את הוראות החכירה בדבר שינויים ותוספות כך שיחולו רק על החצרים המושכרים ולא על הרכוש המשותף. השימושים של השוכר בשטחים נמצאו סבירים ונורמליים, ולא היוו שינוי או תוספת לשכירות. כמו כן, התובעים לא הצליחו להוכיח כי הדייר או משפחתו גרמו נזק כלשהו לבניין. לפיכך, גם תביעת הפינוי לפי סעיף 131(3) נכשלה. החצר הפנימית נמצאה כחלק מהחצרים המושכרים, בהתבסס על עדותו המהימנה של השוכר כי הוצגה בפניו ככזו בעת חתימתו על החוזה, ועל שימושו ארוך הטווח בשטח ללא התנגדות התובעים. משכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעים והורה להם לשלם לנתבע את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין בסך 40,000 ₪, בתוך 45 יום.