עע"מ 2690/06

תקציר

פסק הדין עסק בבקשה לסעד זמני לעצירת הליכים חוזיים בין העירייה למילגם בנוגע למכרז לגביית חובות עירוניים, עד להגשת ערעור. המערערת, לאחר שהפסידה במכרז, ביקשה להיות מוכרזת כזוכה לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את עתירתה. המחלוקת נסובה סביב ההצעה הנמוכה יותר של מילגם (1.81% עמלה) לעומת השיעור המוערך של העירייה (4.75%), שהיה סטייה של 62% מתחת לאומדן. העירייה שקלה תחילה לדחות את כל ההצעות בשל חריגות מעל 20%, אך לבסוף קיבלה את הצעתו של מילגם לאחר שימוע שאישר את יכולתם. המערער טען כי הצעתו של מילגם היא הצעה הפסדית ולכן בלתי סבירה, אך בית המשפט המחוזי חלק על כך והדגיש כי אמות המידה לסבירות תלויות יותר ביכולתו של המציע לעמוד בהתחייבויות מאשר בחישובים כלכליים קפדניים. נקבע כי נכונותו של מציע לעבוד בהפסד יכולה להיות מונעת על ידי יעדים אסטרטגיים ארוכי טווח מעבר לרווחים מיידיים. בית המשפט קבע כי העירייה פעלה במסגרת ההיגיון בקבלת הצעתו של מילגם שכן היא נהנתה מכספי ציבור. הבקשה לסעד זמני נדחתה בשל סיכויי ערעור נמוכים ואיזון נוחות מפוקפק, שכן השיהוי עלול לפגוע באינטרס הציבורי על ידי הארכת ההסכם הקיים והיקר יותר עם המבקש. בית המשפט הורה למבקש לשלם הוצאות למשיבים.