ת"א 24649-02-20

תקציר

במקרה של י. שפרבר נגד עו"ד אריה בלילה, הנתבעת מס' 2, מגדל חברה לביטוח, ביקשה לדחות על הסף הודעת צד ג' שהוגשה נגד עו"ד אריה לילה, עו"ד שנטען כי טיפל באופן שגוי ברישום בטוחות. התובעת האשימה את הנתבעת מס' 1, עו"ד במקצועה, ברשלנות ובמצג שווא בהסכם הלוואה, שהובילו להפסד כספי ועירבה את מגדל ביטוח בשל פוליסת האחריות המקצועית שלה. התביעה התמקדה בביטחונות לא רשומים, שגרמו להלוואות שלא ניתן לפדות כאשר החברה הלווה נקלעה להליכים שהקפיאו את נכסיה. הנתבעת מס' 1 טענה כי התובעת הייתה מודעת לסיכונים וניהלה משא ומתן ישיר, תוך שהיא מדגישה כי שני הצדדים היו מודעים לרישום לא מלא של הבטוחות. עם זאת, המבטחת של הנתבעת מס' 1 טענה נגד הכיסוי, בנימוק של החרגה בגין פעולות שאינן משפטיות וניסתה להפנות את האחריות ללילה. בית המשפט לא מצא עילה משפטית למגדל ביטוח לתבוע שיפוי מלילה, עורכת דין שכירה, בהתבסס על יחסי עובד-מעביד מבוססים, מה שמנע ממגדל להגיש תביעות מעבר לאלה העומדות לרשות הנתבעת. היא ציטטה את סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח, המדגיש הגנה מפני תביעות פנימיות במקום העבודה, אלא אם כן הוכח נזק מכוון. השופטת הורתה על מחיקת הודעת הצד השלישי וקבעה כי על מגדל ביטוח לפצות את לילה בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בסך 4,500 שקל, וקבעה כי לא קיימות זכויות תחלוף בהקשר זה.