ע"א 1675-04-17

תקציר

מדובר בתיק העוסק במחלוקת על עסקת מקרקעין. המשיבים, שהיו הרוכשים, תבעו את המערערים (יורשיו של עו"ד נסיב שנאן ז"ל) ואת המשיב מס' 4, בטענה כי רכשו מהמשיב מס' 4 מקרקעין שאינם בבעלותו. בית משפט קמא פסק לטובת המשיבים והורה למערערים, ביחד ולחוד עם המשיב מס' 4, לפצות את המשיבים. המערערים ערערו על ההחלטה וטענו כי טענת המשיבים קצובה בזמן, כי לא התקיימו יחסי עורך דין-לקוח בין עורך הדין המנוח לבין המשיבים, וכי בית משפט קמא טעה ביישום הדין בדבר סטנדרט הטיפול והסיבתיות. המשיבים הגישו ערעור שכנגד, בטענה כי בית המשפט קבע את סכום הפיצוי נמוך מדי וכי בית המשפט לא היה צריך להפחית את הנזקים על בסיס רשלנות תורמת. ערכאת הערעור דחתה את הערעור העיקרי, ולא מצאה עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות ובהערכות המהימנות של בית משפט קמא. בית המשפט הסכים עם דחיית הגנת ההתיישנות על ידי בית משפט קמא, בקובעו כי המשיבים לא ידעו על התקלה עד שנת 2003, והתביעה שהוגשה בשנת 2010 הייתה בתוך תקופת ההתיישנות. עוד מצא בית המשפט כי בין עורך הדין המנוח לבין המשיבים התקיימו יחסי עורך דין-לקוח, וכי עורך הדין לא מימש את סטנדרט הזהירות המצופה ממנו. יתר על כן, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית משפט קמא בדבר סיבתיות, בקובעו כי לו עורך הדין היה עורך את הבדיקה המקדמית, העסקה הייתה נמנעת, וההפסד הכספי למשיבים היה נמנע. עם זאת, ערכאת הערעור לערעור קיבלה חלקית את הערעור שכנגד, והסכימה עם המשיבים כי שגה בית משפט קמא בכך שהקטין את הנזקים על בסיס רשלנות תורמת. בית המשפט קבע, כי המשיבים לא ידעו על התקלה בעת חתימת ההסכמים או בסמוך לאחריהם, והם רשאים להסתמך על מומחיותו המקצועית של עורך הדין. לכן, לא ניתן לייחס להם רשלנות תורמת. בית המשפט הורה למערערים, ביחד ולחוד עם המשיב 4, לשלם למשיבים את מלוא סכום הפיצוי ללא הפחתה בגין רשלנות תורמת. בנוסף, פסק בית המשפט למשיבים שכר טרחת עורך דין בגין הליך הערעור וערך הסדרים להשבת פיקדונות שונים הקשורים בתיק.