ע"פ 262/65
פסק-דין עליון
תקציר
התיק עוסק באישום הרצח שהוגש נגד חלדון מוסטפא עזאם, שהואשם בהריגת בנו בן שבעת הימים. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הרשיע את עזאם על סמך הודאתו בפשע וגזר עליו מאסר עולם. עזאם ערער על ההחלטה וטען כי ההרשעה הסתמכה על הודאתו בלבד, וכי חסרות ראיות תומכות לאימות אמיתותה. בית המשפט העליון, שקיבל את הערעור, קבע כי המניע שיוחס לעזאם – בושה על לידתו הבלתי חוקית של הילד – אינו מספיק כדי להרשיעו, מה גם שעל הגופה לא נראו סימני אלימות, ולא הוכח שהילד נרצח. על פי החוק בישראל, הודאה שניתנה מחוץ לכותלי בית המשפט דורשת ראיות נוספות כדי להרשיע את הנאשם. במקרה זה, התביעה לא הצליחה לספק את הראיות הדרושות, שכן נסיבות לידתו ומותו של הילד לא תמכו בהודאה. בית המשפט מצא כי טענתו של עזאם למוות טבעי סבירה באותה מידה. לפיכך זיכה בית המשפט העליון את עזאם מאשמת הרצח.
ע"פ 262/65 עזאם נ' היועץ המשפטי לממשלה, עליון (4.11.1965)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.