תמ"ש 4486-11-20

תקציר

התובעת, אישה בת 92, היא בעלת בית בן שלוש קומות ומתגוררת בקומה השנייה. בקומה השלישית גרים בנה וכלתה. התובעת הגישה תביעה בדרישה כי הכלה תפנה את הדירה. הבן תומך בבקשת אמו. הכלה טוענת שיש לה זכות להישאר שכן היא תרמה לבניית הדירה ואין לה לאן ללכת. בית המשפט פוסק לטובת התובעת וקובע כי כבעלת הנכס עומדת לה הזכות לבטל את הרשות שנתנה לנתבעים להשתמש בדירה. עוד קובע בית המשפט כי התובעת בנתה את הדירה וכלתה לא הביאה ראיות מספיקות לתרומתה הכספית אליה. עם זאת, בית המשפט קובע כי לא ניתן לפנות את הכלה וילדיה ללא התחייבות כספית מצד התובעת להבטיח להם מקום מגורים למשך שנה לפחות. זאת, בהתבסס על חובתה בתום לב של התובעת ועל אחריותה לשלם מזונות לנכדיה על פי התיקון לחוק דיני המשפחה. השופט מורה על פינוי הכלה תוך 30 יום מרגע שהתובע או הבן הפקידו בקופת בית המשפט 24,000 שקל להבטחת שכר הדירה של הנכדים למשך שנה. הסכום הוא 2,000 שקל לחודש למשך 12 חודשים. עוד נקבע בפסק הדין כי אם הסכום לא יופקד, הכלה לא תהיה חייבת לפנות את הדירה עד שהילד הצעיר ביותר יגיע לגיל 18.