עפ"ת 52427-11-11

תקציר

התקיים דיון בערעור בנושא חגורות בטיחות בו טען הנאשם כי לא בוצעה כל עבירה שכן חגורות הבטיחות ברכבו עמדו בדרישות החוק. לחגורות הבטיחות המדוברות היו שלוש נקודות עיגון, ואשתו של הנאשם לבשה אחת שהייתה מהודקת חלקית בלבד. פסק דינו של בית משפט קמא, שהתבסס על עדויות קצין משטרה ואשת הנאשם, הרשיע את הנאשם והדגיש את הצורך בחגורות בטיחות באופן מיטבי. אולם ערכאת הערעור זיכתה את הנאשם. פסק הדין הדגיש את עקרון החוקיות במשפט הפלילי, המחייב פרשנות ברורה של תקנות העונשין ובחירה באפשרות המקלה ביותר במקרים של עמימות. בפסק הדין הודגש כי המצב המשפטי הנוכחי מחייב את הנוסע האמצעי במושב האחורי לחגור חגורת מותניים בלבד וכי הסתפקות במרשם החוקי המפורש אינה יכולה להיחשב לעבירה. הואיל ולשון החוק אינה משתמעת לשתי פנים, פרשנותו של בית משפט קמא, אף שאפשר, לא עלתה בקנה אחד עם פרשנותן המילולית של התקנות. משכך, התקבל הערעור והנאשם זוכה.