ת"א 73/08

תקציר

בית המשפט הכריע במחלוקת בין שני בעלי קרקעות סמוכות בנוגע לזכויותיהם בכביש גישה העובר בשתי משקיהם. התובע, המנהל רפת בשטחו, משתמש בכביש מזה שנים רבות כדי להגיע לרפת שלו, ואף סלל אותה ללא היתר בשנת 1982. הנתבעים טוענים כי זכויותיהם של התובעים במקרקעין לא הוכחו וכי הכביש נסלל שלא כדין, ומבקשים לגדר את רכושם, דבר שיחסום את כביש הגישה. התובע טוען כי יש לו זכות מעבר מכוח שנות שימוש, או מכוח הסכמת הנתבעים, או כרישיון בלתי חוזר, ומבקש לרשום טובת הנאה בדרך. בית המשפט מוצא כי התובע לא מילא אחר התנאים להשבחת טובת הנאה בכביש הגישה מכוח שנות שימוש, שכן שימושו בכביש לא היה בניגוד לזכויות הנתבעים – הוא נעשה בהסכמתם. יתר על כן, הסכם לגמלה ידרוש מסמך בכתב ורישום, שלא התקיים. גם התביעה לתועלת אישית נדחית מאחר שלא הועלתה כראוי, וממילא מבקש התובע זכות קדימה לצדדים שלישיים שאינה מותרת. באשר לתביעה להיתר בלתי חוזר, מוצא בית המשפט כי לתובע ניתן רישיון בר-ביטול להשתמש בכביש הגישה, אותו שללו הנתבעים עתה. בהתחשב בנסיבות, לרבות סלילתו הבלתי חוקית של הכביש וקיומו של נתיב גישה חלופי, קובע בית המשפט כי השופט אינו מחייב את המשך מתן הרישיון. לפיכך, בית המשפט קובע כי לתובעת אין זכות בכביש הגישה, אך כדי להימנע מנזק בלתי הפיך, הסטטוס קוו יישמר עד לדיון נוסף בנושא. כמו כן חויב התובע בתשלום שכר טרחת הנתבעים.