ע"א 83/83

תקציר

משרד השיכון של מדינת ישראל התקשר בשנת 1969 בחוזה אחיד עם אבי אבידן ודיירים נוספים לתוכנית פיקדון לדיור. פרטי התוכנית פורטו בתשקיף ובטופס הבקשה, בהם הוזכרו "קומות מדורגות" של בניינים. חילוקי דעות בנוגע לתכנון הדירות גרמו לעיכובים בתחילת הבנייה, שכן המדינה התעקשה על אופי תכנוני אחד ואילו הדיירים, כולל אבידן, התעקשו על אופי תכנוני אחר. המדינה טענה כי היא מנועה מלעמוד בהתחייבויותיה החוזיות בשל חילוקי דעות אלה ותביעות משפטיות שנבעו מכך. עם זאת, בית המשפט המחוזי בירושלים פסק לטובת אבידן, והוביל את המדינה לערער. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי למדינה אין הצדקה לעכב את הבנייה. פרשנותו המילולית של החוזה תמכה בהבנת הדיירים את "הקומות המדורגות". זאת ועוד, נסיבות כריתת החוזה ואומד דעתם של הצדדים תמכו בפרשנותם של השוכרים. גם טענת המדינה כי ביצוע החוזה על פי פרשנות השוכרים אינו אפשרי, נדחתה. בית המשפט הורה למדינה לשלם לאביידן שכר טרחת עורך דין וריבית בסך מיליון שקל. השופט טירקל הדגיש כי היה על המדינה לפעול להתחלת הבנייה על פי פרשנותה או לבקש הכרעה שיפוטית כדי לפתור את המחלוקת התכנונית.