ע"פ 9902/05

תקציר

המדינה מערערת על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, שזיכה שלושה משיבים בשורה של עבירות לפי פקודת מס הכנסה. המשיבים כוללים חברה שניכתה מסים מעובדיה ומקבלני המשנה שלה אך לא העבירה אותם לפקיד השומה, ושני בני זוג לשעבר שהקימו וניהלו את החברה. אי העברת המסים התרחשה במהלך המשבר הכלכלי החמור אליו נקלעה החברה בשנים 1998-2000. המשיבים הזרימו מכספם האישי ולקחו הלוואות להצלת החברה, אך בסופו של דבר נותרו חסרי כל. בית משפט קמא זיכה את המשיבים, בקובעו כי מעשיהם היו מוצדקים באופן סביר בשל מצוקתה הכלכלית של החברה וניסיונותיהם להצילה. עם זאת, פסיקתו הקודמת של בית המשפט העליון בעניין ברקאי קבעה כי מצוקה כלכלית אינה מהווה הצדקה סבירה לאי העברת מס. בית המשפט מצא כי מבחן ההצדקה הסבירה בן שלושת החלקים של בית משפט קמא סותר תקדים זה ובעייתי מהותית. בית המשפט קבע כי מעשיהם של המשיבים לא היו מוצדקים באופן סביר, ואמונתם בפוטנציאל ההבראה של החברה אינה ממלצת אותם מהעברת המס. בנוסף, הרשיע בית המשפט את שני בני הזוג, שנחשבו שניהם ל"מנהלים פעילים" בחברה, בכך שלא נקטו אמצעים סבירים למניעת העבירות. לבסוף, הרשיע בית המשפט את החברה ומנהליה באי הגשת דו"חות מס הכנסה במועד, ודחה את תחולתו של בית משפט קמא על חריג ה"זוטות". משכך, התקבל ערעור המדינה, והתיק הוחזר לבית משפט קמא לצורך מתן גזר הדין.