סע"ש 21507-06-19

תקציר

פסק הדין דן בתשתית הנורמטיבית סביב שוויון בתעסוקה ובהגבלות שהוטלו כדי להגן על נשים מפני אפליה במהלך ההיריון. היא מדגישה כי על המעסיקים לקבל היתר לפיטורי נשים בהריון וכי נטל ההוכחה מוטל על התובעת להוכיח כי הפיטורים לא היו קשורים להריונן. במקרה הספציפי דנן, טענה התובעת, עובדת שהייתה בהריון, כי פוטרה בשל הריונה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק עבודת נשים. עם זאת, השופטים הגיעו למסקנה כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שפיטוריה התבססו אך ורק על הריונה. הם מצאו כי התנהגותה ומעשיה, לרבות שימוש תכוף בטלפון, איחורים וסרבנות, הצדיקו את פיטוריה. למרות זאת, פסקו השופטים לטובת טענת התובעת כי הנתבעת הפרה את חוק עבודת נשים בכך שלא קיבלה היתר פיטורים לנשים בהריון. הנתבע חויב לשלם לתובע פיצויים בגין הפסדי שכר, פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, ימי חופשה שנפדו והודעה מוקדמת. סכום הפיצוי הופחת בשל הודאתה של התובעת עצמה בנושאים מסוימים הקשורים לעבודה ובאיחורה בגילוי הריונה. בנוסף, קבעו השופטים כי התובעת זכתה לשימוע כדין על ידי מעסיקיה טרם הפיטורים ודחו את טענתה אחרת. הם קיבלו את גרסת הנתבעת, ממנה עולה כי התובעת עודכנה על השימוע בעת שמעסיקיה שהו בחו"ל, וכי ניתנה לה הזדמנות להגיב לחששות שהועלו לגבי תפקודה. לסיכום, הנתבע הונחה לבצע את התשלומים המפורטים לתובע בתוך 30 יום, כולל כל הפיצויים הנ"ל בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. השופטים הדגישו כי החלטתם התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים ותועבר אליהם בהתאם.