ע"פ 7365/04

תקציר

המערער והמתלונן היו חברים לכל החיים שהתגוררו יחד בדירתו של המתלונן בדימונה. כתב האישום נגד המערער, שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, מייחס למתלוננת שלושה אירועים שונים של תקיפה ועבירות מין. אירועים אלה התרחשו בחודשים יוני ויולי 2002. בנוסף, הואשם המערער כי איים על המתלוננת לאחר שהגישה נגדו תלונה במשטרה. המערער הכחיש את הטענות וטען כי המתלוננת בדתה את הסיפור מסיבות לא ידועות. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בשורה של עבירות, בהן תקיפת בת זוג, חבלה בנסיבות מחמירות, אונס, מעשה סדום ואיומים, אך זיכה אותו ממאסר שווא. לאחר מכן הוא נידון ל-15 שנות מאסר. המערער ערער על הרשעתו ועל גזר דינו. הטענה העיקרית שהוצגה הייתה כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהאמין לעדותה של המתלוננת על פני עדותו של המערער. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור. גרסתה של המתלוננת לאירועים נתמכה במספר ראיות, לרבות עדויותיהם של חבריה שהבחינו בחבלות על גופה ובשינוי בהתנהגותה, וכן רישומים ממקלט לנשים מוכות בו חיפשה מקלט. זאת ועוד, התנהלותו של המערער, כגון עזיבת הדירה לאחר עזיבת המתלונן ומתן הסברים בלתי הגיוניים, העלתה ספקות בדבר חפותו. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהערכות המהימנות של בית המשפט המחוזי והגיע למסקנה כי ההרשעה התבססה על ראיות מספיקות. גם באשר לערעור על גזר הדין, לא מצא בית המשפט עילה להתערבות, נוכח חומרת פשעיו של המערער והרשעתו הקודמת בהתעללות בבני זוג. השופט א. א. לוי נתן את פסק הדין, עליו הסכימו השופטים א' רובינשטיין וד' ברלינר. הערעור נדחה במלואו.