רע"פ 10632/04

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין של העסקה בלתי חוקית של ארבעה תושבים מהאזור שאינם מורשים לעבוד בישראל. המבקשים, שהיו בעלי לול שבו הועסקו התושבים, הורשעו ונגזרו עליהם תחילה עונשי מאסר מותנה וקנס על ידי בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על פסק דין זה והטיל עליו עונש של 21 ימי מאסר בפועל, לצד קנס מופחת. לאחר מכן הגישו המבקשים רשות ערעור לבית המשפט העליון, תוך ציון נסיבות אישיות חריגות וטענה כי הערכאות הנמוכות טעו ביישום פסק דין קודם (הלכת חטיב) באופן מכני. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הבקשה בקובעו כי היא אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור, שכן מדובר במחלוקת על החלת מדיניות קיימת על ענייניהם הספציפיים של המבקשים ולא בשאלה בעלת חשיבות כללית. עוד קבע בית המשפט כי במקרה זה לא הוצגו נסיבות חריגות המצדיקות חריגה ממסגרת הענישה שנקבעה. בעקבות זאת נדחתה הבקשה, והמבקשים חויבו להתחיל לרצות את עונשם במועד קצוב.