בש"פ 1248/20

תקציר

המבקש ביקש רשות ערעור על שורה של החלטות בית המשפט שמנעו את שחרורו ממעצר עד למשפטו בגין עבירות תנועה, לרבות נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה או ביטוח בתוקף. בית משפט השלום עצר אותו תחילה בשל הסיכון הנתפס הנשקף ממנו וחוסר כשירותם של המפקחים המוצעים, כגון בן דודו ואשתו, כאשר האחרונים אוימו בעבר על ידי המבקש. למרות שטען כי עבירותיו אינן מצדיקות מעצר והדגיש את מאמצי השיקום שלו, אישר בית המשפט המחוזי את המעצר. בית המשפט הציע לשקול מחדש את אשתו כמפקחת, אך מצא אותה לא מתאימה בשל עבירות התנועה שלה ובדיות העבר. ערעורו של המבקש הדגיש את התקדמותו השיקומית וביקש פיקוח אלקטרוני או פיקוח חלופי. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור, והדגיש כי פרטי המקרה אינם עומדים ברף הגבוה הנדרש לבחינה מחודשת של ענייני מעצר ברמה כזו. בית המשפט ציין את הסיכון המשמעותי של המבקש לשלום הציבור לאור עברו התעבורתי ועבירות קודמות. עוד הדגיש הדו"ח את חוסר הכדאיות שבמינוי קרובי משפחה כמפקחים בעבירות חמורות, תוך התייחסות להוראות החוק נגד פרקטיקה זו. כתוצאה מכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין סיבות משכנעות לשבש את החלטות הערכאות הנמוכות יותר או את מטרות ההרתעה שלהן.