על"ע 8/84

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתיק משמעתי נגד שני עורכי דין, שהואשמו בעבירות אתיקה מקצועית ובעבירות נוספות בגין חלקם בטיפול במכירת דירות עבור חברת בנייה גדולה. עורכי הדין הואשמו בניצול מעמדם ובהתנהלות בלתי הולמת בכך שדרשו שכר טרחה מופרז מלקוחותיו. שכר הטרחה המדובר נתבע מרוכש שביקש להעביר את הזכויות בדירתו לקונה אחר. בית הדין המשמעתי המחוזי הרשיע את עורכי הדין, אך בית הדין המשמעתי הארצי זיכה אותם. ערעור זה לבית המשפט העליון, שהוגש על ידי לשכת עורכי הדין, מבקש לבטל את הזיכוי. בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי. בית המשפט העליון קבע כי מעשיהם של עורכי הדין לא היו בלתי אתיים או בלתי ראויים, בהתחשב בנסיבות. בית המשפט הכיר בכך שעבודתם של עורכי הדין הכרחית וכי סביר שהחברה תצפה מעורך דין מהימן אחד שיתאם את כל הפעולות הנוגעות לרישום בית מסוים. עוד ציין בית המשפט כי בהתקשרות של החברה עם הרוכש הראשוני נקבע כי עורך הדין של החברה יטפל ברישום. באשר לשכר הטרחה, מצא בית המשפט כי עדותו של עורך דין אחר, שאישר את סבירות שכר הטרחה שגבו המשיבים, הייתה משכנעת. בית המשפט הכיר בכך שהמצב עלול ליצור מראית עין של תחרות בלתי הוגנת, שכן רוכשי הדירות עשויים להרגיש מחויבים להשתמש בשירותיהם של עורכי הדין של החברה כדי להימנע מתשלום שכר טרחה נוסף. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי עורכי הדין עצמם לא יצרו מצב זה ואינם אשמים. גם היעדרה של הנחיה ברורה של לשכת עורכי הדין בדבר שכר טרחה במקרים אלה פעל לטובת המשיבים. השופטת שטרסברג-כהן, בחוות דעת מסכמת, הדגישה את הצורך שלשכת עורכי הדין תתערב ותבהיר את שכר הטרחה כדי להימנע מבעיות אפשריות. בסופו של דבר, הערעור נדחה, וזיכוי עורכי הדין עמד בעינו.