ע"א 69/82

תקציר

ניתוח מקרה זה מתמקד בתחולתו של חוק השומרים, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק השומרים") וביחסי הגומלין שלו עם פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקביעת האחריות בגין ציוד גנוב המובל באוטובוס. הסוגיה המשפטית המרכזית נסובה סביב השאלה האם ניתן להטיל על אגד, חברת התחבורה, אחריות בגין גניבת ציוד מוזיקלי מאחד האוטובוסים שלה. בית משפט השלום בנהריה דחה את התביעה, קבע כי חוק השמירה אינו חל ולחילופין, ראה באגד שומר חינם שרשלנותו לא הוכחה. אולם בית המשפט לערעורים הפך החלטה זו. עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים שנדונו בפסק הדין כוללים: * **הגדרת "שומר" לפי חוק השומרים:** בית המשפט ניתח בהרחבה את הגדרת "שומר" כפי שנקבעה בסעיף 1(א) לחוק השומרים, והדגיש כי החזקה לצרכי חוק זה מחייבת הן *שליטה* והן *כוונה*. * **שליטה:** הכוונה היא לשליטה הפיזית על הנכס. בית המשפט מצא כי אגד, באמצעות נהגה, הפעילה שליטה על האוטובוס ועל הציוד שבתוכו, במיוחד בעת יציאת חברי הלהקה מהאוטובוס. * **כוונה:** באופן מכריע, בית המשפט הבהיר כי הכוונה הנדרשת אינה בהכרח כוונה *לשמור* על החפץ, אלא כוונה *להחזיק* בחפץ. הבחנה זו משמעותית, שכן היא מרחיבה את היקף השאלה מי יכול להיחשב כמחזיק על פי החוק. ידיעתו של הנהג על הציוד ומטרת הנסיעה, יחד עם פעולותיו לנעול את האוטובוס, נתפסו כראיה לכוונה זו להחזיק מעמד. * **ההבחנה בין שומרים בשכר לבין שומרים בשכר:** חידוש משפטי משמעותי בפסק דין זה הוא פרשנות "טובת הנאה אחרת" לפי סעיף 1(ג) לחוק השמירה לסיווג אגד כ"שומר בשכר*". * בעוד שאגד לא קיבלה תמורה ישירה עבור שמירת הציוד, בית המשפט קבע כי עסקת ההובלה הכוללת של הרצועה מותנית בהכללת הציוד והובלתו. לפיכך, הקלה על עסקה עסקית עיקרית זו היוותה "טובת הנאה נוספת" לאגד, והפכה אותה לשומרת. זה מרחיב את המושג "תמורה" מעבר לתשלום ישיר. * **אחריות שומר בשכר:** כמאבטח בשכר, אגד נשאה בנטל ההוכחה לפי סעיף 2 לחוק השמירה להוכיח כי הגניבה התרחשה ללא רשלנות מצידה. בית המשפט מצא כי אגד לא עמדה בנטל זה. * פסק הדין מפרט מעשים ומחדלים ספציפיים המהווים רשלנות, לרבות אמצעי אבטחה לקויים באוטובוס, אי הקפדה על נעילה נכונה של הנהג והיעדר אזהרות לחברי הלהקה על הסיכונים הכרוכים בכך. הקלות שבה יכלו הגנבים להגיע לאוטובוס, כפי שעולה מעדותו של הנהג, חידדה עוד יותר את רשלנותה של אגד. * **פקודת האשם התורם ושילוב הנזיקין:** התפתחות משפטית בולטת היא קביעתו של בית המשפט כי עקרון האשם התורם, הנגזר מפקודת הנזיקין, יכול להשתלב ולהשלים את חוק השומרים. * בית המשפט נימק כי ניתן להחיל הוראות מפקודת הנזיקין בענייני שמירה, ובלבד שאינן סותרות את רוחו או כתבו וכלשונו של חוק השומרים. עקרון האשם התורם נמצא תואם וחיוני לחלוקה צודקת של אחריות. * גישה זו מאפשרת הערכה מדויקת של האחריות, תוך הכרה בכך שגם לבעל הנכס (הקיבוץ, באמצעות חברי הלהקה) הייתה חובת זהירות כלפי הציוד שלו. בית המשפט זיהה את הרשלנות של חברי הלהקה בכך שהשאירו את הציוד ללא השגחה ולא דאגו לשמירה שלהם. * **חלוקת אחריות:** על בסיס עקרון האשם התורם, חילק בית המשפט את האחריות בין אגד לבין הקיבוץ. אגד הייתה אחראית לשני שלישים מההפסד, ואילו הקיבוץ נחשב אחראי לשליש הנותר בשל רשלנות תורמת. הדבר מדגים חידוש משפטי בהחלת סטנדרט רשלנות השוואתי על מצב הנשלט בעיקרו על ידי חוק השומרים. בעיקרו של דבר, פסק הדין הרחיב את הפרשנות של "שמירה" ו"שומר בשכר" לפי חוק השמירה ושילב באופן חדשני את עקרון האשם התורם מפקודת הנזיקין כדי להשיג חלוקה שוויונית יותר של האחריות.