ע"פ 535/88

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור שהגישה הרשות הפלסטינית על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים. המערער הורשע תחילה בבית משפט השלום בקבלת מידע במרמה ממשרד הפנים. הנתונים הכילו פרטים אישיים של בגירים וקטינים כאחד. הרשעה זו הייתה בגין עבירה על סעיף 415 לחוק העונשין. עם זאת, בית המשפט המחוזי ביטל הרשעה זו בערעור ותחת זאת הרשיע את המערער בקבלת הנתונים בתחבולה, בניגוד לסעיף 416 לחוק העונשין. עיקר המחלוקת נסובה סביב כוונתו וידיעתו של המערער בעת הגשת בקשות לעדכון מאגר מידע שהיה ברשותו כדין. העדכונים אושרו על ידי משרד הפנים אך כללו הוספת פרטים אישיים של קטינים, שהמערערת לא הייתה זכאית להחזיקם. בית המשפט מצא כי המערער ניצל ביודעין את טעותו של משרד הפנים בכך שלא פירט כיצד השיג את הנתונים והציג מצג שווא לגבי תוכן הבקשות. לפיכך קבע בית המשפט העליון כי ההרשעה בקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 צריכה לעמוד, בנוסף להרשעה בקבלת דבר מה בתחבולה לפי סעיף 416. זאת, משום שהטעיית המערער חרגה מדרישות סעיף 416. הערעור על ההרשעה נדחה, וכך גם הערעור החלופי על הטלת מאסר על תנאי.