הש"פ 29622-05-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי – השגה על הודעת מזכירות בית המשפט העליון (הש"פ 29622-05-26)** **רקע עובדתי:** המבקש הגיש לבית המשפט העליון השגה על הודעת מזכירות בית המשפט העליון, אשר סירבה לקבל לרישום ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. החלטת בית המשפט המחוזי (להלן: "ההחלטה") דחתה בקשה של המבקש לזימונם מחדש של ארבעה עדי תביעה לצורך השלמת חקירה נגדית. המבקש טען כי בידיו התקבלו מסמכים חדשים, וכי אי-זימונם מחדש של העדים יביא לעיוות דין, במיוחד לאור מעצרו. **השאלה המשפטית המרכזית:** האם ניתן להגיש ערעור בזכות על החלטת ביניים בהליך פלילי, כאשר לטענת המבקש, החלטה זו "סוגרת לחלוטין את הדלת" בפניו ומובילה לעיוות דין? **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **כלל אי-הערעור על החלטות ביניים בהליך הפלילי:** * ההחלטה מבססת עצמה על כלל מושרש בפסיקה לפיו בהליך הפלילי, ככלל, לא מוקנית זכות ערעור על "החלטת ביניים" או "החלטה אחרת". אף לא ניתן לבקש רשות לערער על החלטה כזו. * הצדקה לכלל זה הינה השאיפה לסיום יעיל ומהיר של הליכים פליליים, לטובת הנאשם והציבור כאחד. * סעיפים 41(א) ו-52(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, תומכים בכלל זה, כאשר הסעיפים המקבילים (41(ב) ו-52(ב)) מתירים רשות ערעור על "החלטה אחרת" רק בעניין אזרחי. 2. **חריגים לכלל אי-הערעור:** * ההחלטה מציינת כי קיימים חריגים מעטים לכלל, המעוגנים בחוק, המאפשרים ערעור בזכות על החלטות ביניים. דוגמאות שניתנו: החלטה בבקשה לפסלות שופט, החלטה בבקשה לעיון בחומר חקירה, החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע עונש, והחלטה בעניין מעצר ושחרור. * ההחלטה מדגישה כי מדובר ברשימה סגורה, וכי המשותף לחריגים אלו הוא שמדובר בהחלטות "בלתי-הדירות או כאלה היורדות לשורש ההליך הפלילי". 3. **הבחנה בין "פסק דין" ל"החלטת ביניים":** * במקרים בהם גבולות ההחלטה אינם ברורים, מתעוררת שאלת סיווגה של ההחלטה השיפוטית – האם מדובר ב"פסק דין" (עליו קיימת זכות ערעור) או ב"החלטת ביניים". * הקריטריון המרכזי להבחנה הוא האם ההחלטה הביאה את הדיון בתיק לסיומו. * הפסיקה קובעת כי רק החלטות שיפוטיות אשר "סוגרות לחלוטין את הדלת בעד מתדיין" יסווגו כ"פסק דין" המאפשר ערעור בזכות. קריטריון זה נבחן בהתייחס להליך כולו, מבחינתו של בעל הדין. **ניתוח ההחלטה לגוף העניין:** 1. **סיווג ההחלטה:** הרשם רון גולדשטיין קבע כי ההחלטה שבמחלוקת (דחיית הבקשה לזימון עדים) הינה "החלטת ביניים מובהקת". זאת, מכיוון שהיא אינה מביאה את הדיון בתיק לסיומו. פרשת התביעה טרם הסתיימה, פרשת ההגנה כלל לא החלה, והכרעת הדין תתברר רק בתום שמיעת הראיות. לכן, מבחינת המבקש, אין מדובר ב"סוף פסוק". 2. **דחיית טענת "עיוות דין":** הרשם דחה את טענת המבקש בדבר עיוות הדין הצפוי לו. נקבע כי גם אם קיים חשש לעיוות דין, טענה זו כשלעצמה אינה הופכת "החלטת ביניים" ל"פסק דין" ואינה עוקפת את הכלל החוסם ערעור על החלטות ביניים. 3. **התאמה לפסיקה קיימת:** ההחלטה מתבססת על פסיקה ענפה ומבוססת. אזכור ע"פ 121/88, בג"ץ 361/67, בש"פ 6393/10, בש"פ 4804/17, ע"פ 3996/15, רע"פ 6016/06, רע"פ 7620/17, בש"פ 2897/18, ע"פ 6907/19, דנ"פ 1062/21, ער"פ 8481/12, וכן רע"פ 4018/17 (במקרה דומה של דחיית בקשה להזמנת עדים) מחזקת את ביסוסה המשפטי של ההחלטה. 4. **ההלכה הפסוקה וההתאמה למקרה:** ההחלטה מיישמת בקפדנות את ההלכה הפסוקה לפיה ערעור על החלטת ביניים בהליך פלילי אפשרי רק במקרים חריגים שנקבעו בחוק, או כאשר ההחלטה מהווה למעשה "פסק דין" הסוגר את הדיון. מאחר וההחלטה לדחות את בקשת הזימון אינה סוגרת את התיק או את קו ההגנה באופן סופי, היא אינה עומדת במבחן זה. **חידושים משפטיים (או היעדרם):** ההחלטה אינה מציגה חידוש משפטי משמעותי. היא ממשיכה ומיישמת הלכות קיימות ומבוססות בדין הפלילי, תוך הדגשת העקרון המרכזי של סופיות ההחלטה כקריטריון להכרה בזכות ערעור. עם זאת, ההחלטה מאשררת את אבחנת בית המשפט בין טענות הנוגעות לאישום עצמו (אשר נדחות לערעור על פסק הדין הסופי) לבין מקרים קיצוניים שבהם ההחלטה באמת "סוגרת את הדלת" באופן מוחלט. **סיכום:** ההחלטה קובעת באופן ברור כי הודעת מזכירות בית המשפט העליון, שסירבה לקבל לרישום ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי, הינה כדין. ההחלטה מדגישה את הכלל הדיוני המרכזי בהליך הפלילי, לפיו אין זכות ערעור על החלטות ביניים, אלא אם כן קיימת הוראה מפורשת בחוק, או שההחלטה נתפסת כ"פסק דין" בהיותה סוגרת לחלוטין את הדיון. טענת עיוות דין, כשלעצמה, אינה גוברת על כלל זה. לפיכך, ההשגה נדחתה.