עפ"א 820-05-21

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהרשיע את המערערים במספר עבירות לפי חוק התכנון והבניה: הפעלת נגרייה ללא היתר, אי קיום צו שיפוטי להריסת מבנים והפסקת השימוש בהם, ובניית קרוואן ללא היתר. המערערים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא ביטל את כתב האישום נגדם בשל פגמים פרוצדורליים שונים שיוחסו למשיב. עוד הם טוענים כי שגה בית המשפט בהחלת תיקון מס' 116 לחוק התכנון והבנייה, שהביא להרחבת העבירות המיוחסות להם. בנוסף, טוענים המערערים כי העונשים שהוטלו עליהם מופרזים. השופט קבע כי אין שחר בטענות המערערים וכי יש לדחות את הערעור. ראשית, באשר לטענה בדבר אי זימונו של המערער לחקירה טרם הגשת כתב האישום, קיבל השופט את עמדת המשיב כי המערער אכן זומן פעמיים לחקירה, וכי בחר שלא להתייצב. השופט הסתמך על ראיות המשיב לפיהן הזימון נשלח בדואר רשום, וכן על עדותו הבלתי מעורערת של מפקח שזימן את המערער. השופט התייחס גם לראיות נוספות, לרבות שיחה שקיים המפקח עם אחיו של המערער, התומכת במסקנה כי המערער היה מודע לזימון. שנית, השופט התייחס בקצרה לטענת המערערים כי הם רשאים להעלות את הגנת "הסחבת" בהליכי התכנון, בשל השיהוי הממושך שיוחס למשיב באותם הליכים. השופט התייחס למספר פסקי דין בהם נדחו טענות דומות, והדגיש כי לא ניתן להעלות הגנה כזו ביחס לעבירה של אי קיום צו שיפוטי. השופט הוסיף כי גם אם היו מוכיח המערערים כי המשיב עיכב את הליכי התכנון, אין בכך כדי להצדיק את הפרת צו בית המשפט על ידי המערערים. שלישית, השופט בחן את טענת המערערים כי המשיבה הבטיחה להם כי לא תנקוט בפעולות אכיפה בעניין הנגרייה. השופט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי לא ניתנה הבטחה כזו, וממילא היא לא תחול בעניינם של המערערים. השופטת הדגישה כי מקרקעי המערערים מצויים מחוץ ל"קו הכחול המוסכם", המציין את גבולות ההתנחלויות שמתווה התכנון שלהן אושר, ולפיכך כפופה למדיניות אכיפה שונה. רביעית, השופט התייחס לטענת האכיפה הבררנית, והצביע על כך שהמערערים לא הצליחו להוכיח טענה זו. השופט התייחס לראיות שהציג המשיב, מהן עולה כי הוגשו מספר לא מבוטל של כתבי אישום ביחס לאזור הרלוונטי, לרבות בגין עבירות של אי ציות לצווים שיפוטיים. השופט הדגיש כי ליקוי האכיפה באזור נבע מהסיוע החלקי של המשטרה ומהמורכבות הביטחונית הנובעת מכך, והגיע למסקנה כי התנהלות המשיב אינה עולה כדי אכיפה בררנית. חמישית, השופט דחה את טענת המערערים כי המשיב לא הצליח להוכיח מעבר לספק סביר כי הם בנו את הקרוואן. השופט הסתמך על קביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי, הנתמכת בדו"חות בדיקה ובצילומים, מהם עולה כי המערערים בנו את הקרוואן והשתמשו בו כחלק מהנגריה. שישית, השופט לא מצא כל הצדקה לטענת המערערים כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלת תיקון מס' 116 לחוק התכנון והבניה. השופט הסביר כי התיקון אינו מרחיב את העבירות המיוחסות למערערים, וכי בכל מקרה ניתנה למערערים הזדמנות להתייחס לכתב האישום המתוקן. לבסוף, באשר לעונשים שהוטלו על המערערים, הדגישה השופטת את חומרת העבירות, ובפרט את העבירה של אי ציות לצווים שיפוטיים לאורך תקופה ממושכת, וקבעה כי בית המשפט המחוזי הפעיל נכונה את שיקול דעתו בגזר הדין. עוד קבעה השופטת כי עונשי המערערים – לרבות מאסר בפועל, שירוצו לצד עבודות שירות, התחייבות כספית וקנס – היו פרופורציונליים לנסיבות המקרה. בהתאם לכך, קבע השופט כי אין הצדקה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי.