ע"א 21555-07-20

תקציר

הערעור מערער על דחיית תביעה כספית של בית המשפט המחוזי נגד אחד משלושת הנתבעים השותפים, המשיב מס' 3. הטענה נבעה מחוזה לבניית בניין דו-משפחתי בתל מונד. המערערים טענו כי שלושת המשיבים הפרו את תנאי החוזה, דבר שהוביל לעיכובים, רשלנות ועלויות נוספות. המשיבים 1 ו-2 לא ערערו על התביעה וניתן נגדם פסק דין ברירת מחדל. עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה נגד המשיבה מס' 3, בקובעו כי החוזה נועד למראית עין בלבד ואינו משקף את כוונתם האמיתית של הצדדים. גם בית משפט קמא מצא את החוזה כבלתי חוקי, שכן הוא ביקש לעקוף את החוקים המחייבים רישום קבלנים. המערערים טענו כי החוזים, שנחתמו על ידי שלושת המשיבים, מטילים עליהם אחריות משותפת ונפרדת. הם טענו כי הסתמכותו של בית משפט קמא על פסקי דין קודמים אינה במקומה ואין לראות בחוזה ביניהם בלתי חוקי. משכך, טענה המשיבה מס' 3 כי יש לדחות את הערעור שכן הוא התבסס על ממצאים עובדתיים שהמערערים חלקו עליהם. לאחר ששקלה את הראיות והטענות, הגיעה ערכאת הערעור למסקנה כי החוזים אינם למראית עין בלבד ואינם בלתי חוקיים או בטלים. נפסק כי המשיב 3 לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי החוזה אינו אמיתי. לשונם הברורה והפשוטה של החוזים, שנחתמו על ידי כל הצדדים, לא תמכה בטענת המשיבה 3 כי הם היו לכאורה בלבד. זאת ועוד, לא הוכחה טענת המשיב כי המערערים היו שותפים למזימה בלתי חוקית ליצור מצג שווא של חוזה עם קבלן רשום. בית המשפט מצא כי גרסתו של המשיב לאירועים לא הייתה משכנעת דיה, במיוחד נוכח נטל ההוכחה המוגבר הנדרש במקרים כאלה. ערכאת הערעור הדגישה כי עצם היעדר דומיננטיות או תפקיד מוגבל בביצוע החוזה אינו שולל את אחריותה של המשיבה 3, שכן שלושת המשיבים נטלו על עצמם ביחד ולחוד התחייבויות חוזיות. עדויותיהם הסותרות של המשיבים, לצד הימנעותו של המשיב מלהביא ראיות משכנעות, הביאו את בית המשפט לדחות את גרסתו לאירועים. סיכומו של דבר, הערעור התקבל, פסק דינו של בית משפט קמא בעניינה של המשיבה מס' 3 בוטל, והתיק הוחזר לבית משפט קמא לדיון נוסף בטענות האחרות. המשיב 3 חויב לכסות את הוצאות המערערים, והערבות שהופקדה על ידי המערערים הייתה אמורה להיות מוחבת להם.