ת"א 1707-09-08

תקציר

הקיבוץ תבע את עמק, השוכר שלו, ואת חברת צל אלונים, שלקחה על עצמה את ניהול המסעדה בשטחו, על דמי שכירות שלא שולמו. עמק שכר את הנכס מהקיבוץ והפעיל בו מסעדה משנת 2005 עד שקשיים כלכליים הובילו אותו לסבלט המסעדה לצל אלונים בשנת 2007. הקיבוץ דרש 160,416 שקל דמי שכירות שלא שולמו. עמק ובעליו, אורן, טענו כי הם אינם נדרשים לשלם דמי שכירות בשל בעיות תכנוניות שמנעו את הפעלת המסעדה. בית המשפט קבע כי עמק חייב לקיבוץ 120,545 ₪ דמי שכירות שלא שולמו וכי הסוגיות התכנוניות אינן פוטרות את עמק מחובתו לשלם. כמו כן, אורן חתם על התחייבות לערבות אישית לחובו של עמק, ולפיכך הוא חב בו ביחד ולחוד. צל אלונים טענה כי היא אינה אחראית לחוב, שכן היא שוכרת משנה ואין לה הסכם עם הקיבוץ. עם זאת, בית המשפט מצא כי צל אלונים הפעיל את המסעדה על פי הסכם שכירות עם הקיבוץ, ולכן היה אחראי לדמי השכירות בעת הפעלת המסעדה. בית המשפט הורה לצל אלונים ולבעליו, נחשון, לשלם לקיבוץ 22,853 שקל דמי שכירות, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. עמק ואורן הגישו תביעת צד ג' נגד צל אלונים ונחשון, בטענה שאם הם נדרשים לשלם לקיבוץ, אז צל אלונים ונחשון צריכים לשפות אותם. בית המשפט קיבל את ההודעה נגד צל אלונים, וקבע כי היא הסכימה לשאת בחובות עמק, לרבות חובו לקיבוץ, בתמורה לזכות השימוש במסעדה ובציודה. עם זאת, ההודעה נגד נחשון באופן אישי נדחתה, שכן לא הוכח שהיא התחייבה לשלם את חובותיו של עמק. לסיכום קבע בית המשפט כי עמק ואורן חייבים ביחד ולחוד בסך 120,545 שקל, וצל אלונים חייב ב-22,853 שקל, שניהם סכומים שישולמו לקיבוץ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה. בנוסף, חויב צל אלונים לשפות את עמק ואורן בסכום שנדרשו לשלם לקיבוץ. כמו כן חויב כל אחד מהנתבעים לשלם 10,000 ₪ עבור הוצאות המשפט של הקיבוץ, וחברת צל אלונים חויבה לשלם 10,000 ₪ עבור הוצאות ההודעה המוקדמת של הצד השלישי. כל הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום.