ת"א 44666-04-13

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את התביעה שהגיש התובע נגד הנתבע בגין לשון הרע. ההחלטה מתבססת על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, בית המשפט מצא כי השיחות המדוברות, שהכילו ביטויים מעליבים שהופנו כלפי התובע, היו פרטיות ונועדו אך ורק לאוזניהם של "חבריו המזויפים" של הנתבע, שהיו חוקרים פרטיים שנשכרו על ידי התובע. חוקרים אלה, בכך שרכשו את אמונו של הנאשם והסיתו אותו לאמירות מפלילות, עסקו בניסיון בוטה למשוך בלשונו של הנאשם ולהפליל אותו. שנית, בית המשפט הדגיש כי ההקשר בו נאמרו דברים אלה היה משמעותי, ובמקרה זה השיחות התקיימו בהקשר של חברות אינטימית ולא נועדו לצריכה ציבורית או להשפלת התובע. שלישית, בית המשפט לא יכול היה להסיק כי הדברים נאמרו בזדון או מתוך כוונה לפגוע, שכן הנאשם לא היה מודע לכך שחבריו מקליטים אותו. יתר על כן, בית המשפט הדגיש את היעדר תקדים לפיצוי שיחות פרטיות כגון לשון הרע. פסיקה לטובת התובע תהווה תקדים בעייתי, שיוביל למבול של תביעות סרק ויפגע באמון ובפרטיות של אנשים ביחסיהם האישיים. לבסוף, בעוד בית המשפט הכיר בכך שדברי הנתבעת היו פוגעניים ובלתי הולמים, הוא הדגיש כי הביטויים לא פורסמו ולא התכוונו לגרום בזלזול בתובע, אלא היו תקשורת דיסקרטית ופרטית. באיזון בין זכויות התובע לנתבע, צידד בית המשפט באחרון, וסבר כי הזכות לפרטיות גוברת על הזכות לשם טוב במקרה זה. בעקבות זאת נדחתה תביעת לשון הרע, והתובע חויב בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 6,000 ₪.