ע"א 3853/11

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשת המערערים להוצאות, בנימוק שבקשתם צריכה להיבחן ולפסוק על ידי בית המשפט המחוזי ולא על ידי ערכאת הערעור. סך כל ההוצאות הנתבעות על ידי המערערים הוא 173,972 ₪, הכולל הוצאות שהוצאו הן בבית המשפט הפרוצדורלי והן בבית הדין לערעורים, כגון שכר טרחה, חוות דעת מומחים, תשלומים למשרדי חקירות ושכר טרחת עדים. בעוד שהסכום הנתבע כולל גם את הוצאות המערערים, מלשון פסק הדין עולה כי אלה מתווספים לכל רכיבי שכר הטרחה. פסק הדין מכיר בתקדים ובגישות השונות באשר לשאלה האם רשם בית המשפט העליון יכול לשלם הוצאות כלשהן שהוצאו במהלך הליכים פרוצדורליים בבית המשפט. מפסק הדין עולה, כי במקרה זה, מוטב שהערכת ההוצאות תיערך על ידי בית המשפט המחוזי בשל אופי ההוצאות שהוצאו והצורך לבחון את סבירותן, מידתיותן ונחיצותן. זאת בשל העובדה כי לבית הדין לערעורים אין גישה לכל ההליכים והמסמכים של תיק בית המשפט המחוזי, ולכן, הוא אינו בעמדה הטובה ביותר להעריך במדויק את ההוצאות. בפסק הדין מודגש כי החלטה זו אינה משקפת לגופה של הבקשה או את טענות הצדדים, השמורות לבית המשפט המתאים לפסוק בו.