ס"ע 20962-09-11

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב מחלוקת בין מר חמיס סלים ג'האלין (התובע) לבין מר אסף ארביבו (הנתבע), בנוגע לטיב יחסי העבודה ביניהם. התובעת טענה כי הועסקה על ידי הנתבעת כשומרה, וביקשה פיצויי פיטורים ותנאים סוציאליים שונים. מנגד, הנתבעת טענה כי התובע אינו עובד אלא גבה ממנו דמי חסות בגין "שמירה" על מחסניו. לחילופין, טען הנתבע כי מערכת היחסים ביניהם היא של לקוח ומקבל שירות. בית הדין בחן את הראיות והעדויות שהוצגו והגיע למסקנה כי התובע לא הביא ראיות מספקות ליחסי עובד-מעביד. דיווחיו של התובע על שעות עבודתו והסדריו לא היו עקביים וסתרו את הצהרותיו הקודמות. יתר על כן, התובע הודה כי לא נדרש לבצע את עבודת ה"שמירה" באופן אישי ויכול היה לשלוח מחליפים, דבר השולל את קיומם של יחסים אישיים, תנאי הכרחי לחוזה עבודה. בית המשפט מצא את גרסת הנאשם לאירועים עקבית ואמינה יותר. בית המשפט קיבל את טענת הנתבע כי שילם לתובע תשלום חודשי בסך 1,000 ₪ כדמי חסות על מנת להבטיח את בטיחות מחסניו מפני גניבה או פריצה. פרקטיקה זו, המכונה בדרך כלל "פרוטקשן", היא תופעה ידועה שבה אנשים מציעים שירותי "שמירה" לבעלי עסקים בתמורה לתשלומים שוטפים במזומן. במקרה זה, בית המשפט לא מצא ראיות לסחיטה או איומים מפורשים, דבר המצביע על כך שההסכם בין התובע לנתבע הושג מרצון. חרף היתרי העבודה של התובעת והנפקתם על ידי הנתבעת, הגיע בית הדין למסקנה כי טיב היחסים אינו יחסי עובד-מעביד אלא דמי חסות בגין "שלום תעשייתי". משכך, נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. פסק הדין, החתום על ידי נציג הציבור, ניתן בהיעדרם של שני הצדדים והעניק להם זכות ערעור של 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה.