ת"א 32110-12-14

תקציר

עניינו של בית המשפט סובב סביב שני הסכמים שנחתמו בין התובע לבין הנתבע לבנייה וגימור של שלד בית התובעת. ההסכם הראשון, שנחתם ביום 11.10.2013, התווה את בניית שלד הבית עם תאריך התחלה ומשך קבועים, ותמורה של 370,000 ₪, אותה שילמה התובעת במלואה. ההסכם השני, שנחתם ב-9 בפברואר 2014, התמקד בעבודות טיח ואבן, בעלות נוספת של 140,000 ₪. התובע שילם את כל הסכומים למעט 7,000 ₪, אותם עיכב בגין הפסקת העבודה על ידי הנתבע לפני סיום עבודתו וגילוי ליקויי בנייה. הדבר מנע מהתובע וממשפחתו לעבור לגור בבית. התובעת ביקשה פיצוי בגין ליקויים, לרבות תוספת של 25% עבור עלות עבודתו של הנתבע, שכר דירה של שישה חודשים והוצאות נלוות אחרות, בסך כולל של 273,750 ₪. הנתבעת טענה כי התובעת הייתה מרוצה מתוצאות ההסכם הראשון, כפי שמעידה חתימתם על ההסכם השני. עוד נטען, כי חלק מהליקויים הנטענים לא נכללו בהסכמים, ואחרים היו באחריות קבלני משנה שנשכרו על ידי התובעת. בנוסף, הנתבעת ציינה מכשולים כמו מבצע צוק איתן ופעולותיה של התובעת עצמה, לרבות אי אספקת חשמל זמנית, כסיבות לעיכוב בעבודה. בית המשפט מינה מומחה לבחינת הטענות, אשר מצא כי חלק מטענות התובע אינן מוצדקות וייחס פגמים מסוימים לעילות אחרות. עוד קבע המומחה כי חלק מהליקויים מחייבים תיקון, והעריך את עלותם ב-35,300 ₪, הניתנת לעלייה של 25% אם לא בוצעו על ידי הנתבעת. בית המשפט הסכים במידה רבה עם הערכת המומחה, אך ביצע כמה התאמות. באשר למדרגות הפנימיות, קבע בית המשפט כי על הנתבעת לשאת במלוא עלות התיקונים, שנקבעה על סך 5,000 ₪, שכן הפגם לא נבע מחוסר השגחה של התובעת. עבור הקופינג פסק בית המשפט לתובע 1,000 ₪, כשהוא מסכים עם המומחה כי נדרש ליטוש, אך חולק על כך שיש להחליף את הקופינג הקיים. בית המשפט גם הטיל על הנתבע אחריות על פי ההסכם השני, ודחה את טענתו כי עבודתו של קבלן משנה פטרה אותו מאחריות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובעת לא סירבה לאפשר לנתבעת לתקן ליקויים, ולכן האחרונה אחראית לתוצאות. ההעלאה הנוספת של 25% בפיצוי נדחתה מאחר וסביר להניח שהתובע תיקן חלק מהליקויים בעצמו ועלות התיקונים בפועל לא הייתה ברורה. כמו כן פסק בית המשפט לתובע 4,500 ₪ עבור "בדיקת שליפה", שכבר נכללה בהערכת המומחה, וסכומים נוספים בגין שכר דירה (3,400 ₪) והוצאות נוספות, לרבות הוצאות משפט, המביאים את סך הפסיקות ל-46,700 ₪. הנתבע חויב לשלם סכום זה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום, וכן הוצאות התובע (7,500 ₪) ושכ"ט עורך דין (7,700 ₪). כל הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. שני הצדדים שמרו לעצמם את הזכות לערער על פסק הדין.