ע"פ 31392-08-12

תקציר

לאחר ששקלו בכובד ראש את טיעוני ההגנה והתביעה, כמו גם את הפסיקה הרלוונטית, החליטו השופטים, המשנה לנשיא שמואל ברלינר, המשנה לנשיא יגאל גריל והשופטת ברכה בר-זיו, לדחות את הערעור. פרשנות המאסר על תנאי, כמפורט בסעיף 52(ב)(1) לחוק העונשין, קובעת כי אדם לא ייענש על עבירת מבחן אלא אם עבר עבירה נוספת ספציפית. ההגנה טענה כי יש להפעיל את התנאי רק אם המערער ביצע הן עבירת רכוש והן עבירת איומים. עם זאת, בית המשפט מצא כי פרשנות זו אינה סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק. תחת זאת, הסכימו השופטים עם מסקנתו של השופט קמא כי התנאי מתקיים אם המערער מבצע עבירת רכוש או עבירת איומים, כמפורט בפסק דינו של השופט מ' ארגמן. יתר על כן, השופטים הדגישו כי אמנם יש לשקול פרשנויות לטובת הנאשם, אך עליהן להיות גם סבירות ותכליתיות. במקרה זה, השימוש במילה "וגם" אינו מרמז כי יש לקיים את שני התנאים, שכן ההקשר הפנימי והמשמעות הלשונית של החוק מצביעים על כך ש"ו" ו"או" הם דו-משמעיים. השופטים לקחו בחשבון גם את עברו הפלילי המשמעותי של המערער, שכלל 23 הרשעות קודמות, דבר המלמד על זלזול מתמשך בחוק. היסטוריה זו השפיעה על ההחלטה לקיים את 12 חודשי המאסר על תנאי ואת המידתיות של 6 חודשי מאסר בגין העבירה הנוכחית. בית המשפט לא מצא סיבה לסטות מעונשו של בית משפט קמא, אשר התחשב בנסיבותיו של המערער. לפיכך, הערעור נדחה. פסק דין זה ניתן ביום 06/12/2012.