ע"א 34200-10-17

תקציר

עניינו של הערעור הוא בעיקר בהשכרת נכס מסחרי, והשאלה המרכזית היא היקף ההודעה המוקדמת הנדרשת לסיום החוזה. המערערים טענו כי לא נדרשה הודעה, ואילו המשיב טען - ובית המשפט הסכים - כי היה מקום לתת הודעה מוקדמת סבירה, תקופה שקבע בית המשפט לחודשיים. בית המשפט פסק גם במספר סוגיות כספיות הנוגעות לחוזה השכירות, לרבות חובות בגין שכר דירה, חשבונות חשמל ומים וכן הוצאות משפט. השופט אישר במידה רבה את החלטות בית המשפט קמא. הם דחו את טענת המערערים כי המשיב עשה שימוש שלא כדין בנכס, שכן טענה זו לא הועלתה בשלב המתאים של ההליך המשפטי. השופטת הסכימה עם המשיב כי המערער – הבעלים והמנהל היחיד של החברה החוכרת – אחראי אישית לחובות החברה, בהינתן ערבותו האישית המפורשת, וכי ערבות זו השתרעה מעבר לתקופה הפורמלית של החכירה. השופטת הפחיתה את הסכומים הנתבעים בגין חשבונות החשמל והמים על סמך הראיות שהוצגו, ולא פסקה למערערת הוצאות משפט בגין הערעור, שכן הערעור העיקרי נדחה, ורק שתי נקודות מינוריות אושרו. בסך הכל חויבו המערערים לשלם למשיב 19,610 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת המשיב בסך 6,000 ₪.